א. אסור לספר שום גנאי על חבירו, לא רק בדבר שלפי האמת אין בו גנאי ממש, כגון שמספר את מעשי אבותיו, אלא אפילו אם ראהו בעצמו שעושה עבירה ש'בין אדם למקום', אסור לספר.
ב. ואיסור זה הוא בין אם ראהו עובר עבירה מפורסמת ובין בשאינה מפורסמת, ואפילו אם עבר על דבר שאמרו חכמים רק שלכתחילה אין לעשות כן, אסור לספר זאת.
* * *
פירוט ההלכה היומית: א. אסור לספר על חבירו דבר שיתבזה על ידו, אפילו שלא בפניו, ואף אם הוא אמת. ואם אין באותו אדם גנאי אמיתי, כגון שמספר על מעשיהם הרעים של אבותיו וקרוביו של אותו אדם, או מעשיו הרעים של אותו אדם קודם שחזר בתשובה, פשוט שזהו איסור לשון הרע, כיון שעתה אותו אדם נוהג כראוי, ואין בו שום עוולה. אלא אפילו אם ראה בעצמו שאותו אדם עובר עבירה שבין אדם למקום, אסור לספר זאת ואפילו שלא בפניו, אם לא באופנים שיבוארו להלן (ובעבירות שבין אדם לחבירו יש חילוקים רבים, וגם זה יבואר להלן).
ב. ואיסור זה הוא בין אם מספר שראה את חבירו עובר על עבירה מן התורה המפורסמת לכל שהיא אסורה, שבודאי יתבזה חבירו אם יספר זאת, ובין אם מספר שעשה עבירה שהרבה בני אדם אינם נזהרים בה כל כך, וכגון לספר על אדם שאינו רוצה ללמוד תורה, או שהוא משקר (ואינו מספר זאת לתועלת), שבדבר זה לא יתבזה חבירו כל כך, כיון שהרבה מזלזלים במצוות אלו, בכל אופן אסור לספר. ואפילו דבר שאינו עבירה ממש, כגון לומר על חבירו שמתוך קמצנותו אינו מכבד את השבת כראוי, או אפילו לספר עליו שאינו נזהר רק בדבר שאמרו חכמים שיש להזהר בו לכתחילה, אף שהוא ראה כן בעצמו, אסור לספר זאת.
