ג. אדם בינוני שדרכו להזהר מרוב החטאים, וראהו אדם שעושה עבירה במזיד, אם הוא יכול לדונו לכף זכות כגון שלא ידע את גודל החטא וכדומה, עליו לדונו כן, ואסור לו לפרסם חטאו, ואף לא לשנוא אותו בעצמו.
ד. ואם נראה שהוא יודע את גודל האיסור ועושהו בכוונה, אם בשאר העבירות הוא נזהר, אסור לספר את חטאו, אלא להוכיחו בינו לבין עצמו בלשון רכה, וכל שכן אם הוא תלמיד חכם, שאסור אפילו להרהר אחריו, שבודאי עשה תשובה.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ג. הרואה את חבירו שעשה עבירה, והוא אדם בינוני כסתם איש מישראל שדרכו להזהר מהחטא אך לפעמים הוא נכשל, ויתכן שעשה את העבירה בלא כוונה, או שלא ידע שהדבר אסור, או שחשב שאין זה איסור גמור אלא חומרה או מידה טובה שראוי להזהר בה, אזי אפילו אם ראהו עובר כמה פעמים על עבירה זו, צריך לחשוב שאינו עושה כן במזיד אלא מחמת אחת הסיבות הנ"ל, ואסור לפרסם את חטאו כדי שלא יתבזה בפני אחרים, ואפילו הרואה עצמו לא יבזה אותו ואסור לו לשנוא אותו מחמת כן, אלא לדונו לכף זכות, ויש אומרים שאף יש בזה מצות עשה של 'בצדק תשפוט עמיתך'.
ד. אבל אם נראה שהחוטא יודע את גודל האיסור, ועושה זאת במזיד, כגון באיסורי עריות ואכילת דברים אסורים, שכל איש מישראל יודע את האיסור, הדבר תלוי: אם בשאר הדברים הוא אדם בינוני שנזהר מלחטוא, וראה שנכשל בעבירה פעם אחת ובסתר, אסור לגלות את חטאו לאחרים ואפילו שלא בפניו, כיון שיתכן שכבר חזר בתשובה על חטאו. ואסור לספר זאת אפילו לדייני העיר, ואפילו אם יש שני עדים שראו את החטא לא יספרו כיון שאין תועלת מהדבר, (אבל עד אחד ודאי שאסור לו לספר, שהרי לא יהיה נאמן כלל) אלא רק יוכיח אותו בינו לבין עצמו על חטאו. ויוכיחנו בלשון רכה כדי שלא לביישו. וכל שכן אם החוטא הוא איש תלמיד חכם וירא חטא, שפעם אחת גבר עליו יצרו ונכשל, שבודאי עוון גדול הוא לפרסם את חטאו, ואסור אפילו להרהר עליו בליבו, כיון שבודאי חזר בתשובה.
