ה. שני אנשים הרואים אדם העובר עבירה, והוא אדם ששונא תוכחה, והוא עשוי בקלות לחטוא שוב, רשאים לומר זאת לדייני העיר או לקרובי החוטא כדי שיענישוהו ויפרישוהו מהחטא, אך אסור להם לספר זאת לאנשים אחרים. אבל אדם יחיד אינו רשאי לספר זאת, כיון שאינו נאמן. אמנם רשאי הוא לספר זאת לרבו, אם הוא יודע שרבו יאמין לו כשני עדים, אך אסור לרבו לספר זאת לאחרים.
ו. ונראה שאפילו אם רבו אינו שומר סוד כל כך, אם יש תועלת במה שמספר לו כדי להפריש את החוטא מהחטא, מותר לספר לו.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ה. אם שני בני אדם רואים אדם אחד שחוטא, והוא מאותם האוילים הלצים ששונאים את המוכיחים אותם, ובודאי לא תתקבל תוכחתם באוזניו, והוא אדם שבקלות יבוא לחטוא שוב בחטא זה, מוטב שיספרו את הדבר לדייני העיר, כדי שיענישו אותו ויפרישו אותו מלחטוא שוב. ונראה שמותר להם גם לספר זאת לקרוביו של החוטא, אם הם יכולים להפרישו מהחטא. אך בתנאי שכוונת המספרים תהיה לשם שמים, ולא מחמת שנאה, וכן הדיינים יענישו אותו בסתר, ולא יביישוהו ברבים. אבל אם רק אדם אחד ראה את חבירו חוטא, אינו יכול להעיד עליו לפני הדיינים כיון שאסור להם לקבל עדות של אדם אחד, ואם הוא מספר זאת הוא נקרא 'מוציא שם רע', והקדוש ברוך הוא שונאו. אבל, יכול הוא לספר זאת לרבו ולאיש סודו, אם הוא יודע שרבו יאמין לדבריו כשני עדים, ומותר לרבו לשנוא את אותו חוטא מחמת כן ולהתרחק ממנו, עד שישוב בתשובה. אבל אסור לרבו לספר דבר זה לאחרים.
ו. ונראה, שאם החוטא הוא אדם שדרכו לחזור ולחטוא, אפילו אם רבו איננו כל כך שומר סוד, ויתכן שהוא יספר את הדברים לאנשים אחרים ויפרסם את החטא, מכל מקום אם תוכחתו של רבו תתקבל על ליבו של החוטא וכוונת המספר היא לתועלת, מותר לו לספר זאת לרבו.
ועל כל פנים, כמו שהתבאר, אפילו אם שנים ראו זאת, ואפילו אם הוא אדם שבקלות יחזור ויחטא, אסור להם לספר זאת לשום אדם חוץ מלדייני העיר, כיון שלא ראו שחטא אלא פעם אחת, ויתכן שחזר בתשובה.
