א. אם רצון האדם לקבוע לו לימוד מסוים, או לעשות איזו מצוה, והוא חושש שלאחר זמן יתרשל מלימוד זה או מקיום המצוה, וכן אם חושש שיכשל באיזו עבירה, מותר לו לזרז את עצמו על ידי נדר או שבועה. (קצש"ע סז).
ב. אפילו אם לא אמר לשון נדר, אלא אמר רק שילמד לימוד מסוים או שיעשה מצוה מסוימת, הרי זה נדר, וחייב לקיימו. ולכן יתרגל האדם לומר על כל דבר מצוה שיעשנו 'בלי נדר'. ואפילו כשמדבר על דברי הרשות, שאינם מצוה, טוב שיתרגל לומר 'בלי נדר', שלא יכשל בעוון נדרים. (שם).
