א. אין הנדר חל אלא אם היו פיו ולבו שוים, כלומר, שגם התכוין לכך בליבו וגם הוציא כן בשפתיו, אבל אם נדר בטעות, שלא היתה דעתו בליבו כמו שהוציא בשפתיו, אלא שטעה בדיבורו, אין זה נדר. (קצש"ע סז).
ב. וכן אם רק הרהר את הנדר בליבו, ולא הוציא דבר בשפתיו, אין זה נדר. (שם).
