486. ערב (ב)

אֵין רָאוּי לַמַּלְוֶה לְבַקֵּשׁ בִּפְנֵי הַלֹּוֶה מֵאָדָם מְסֻיָּם שֶׁיִּהְיֶה עָרֵב, אוֹ לוֹמַר לַלֹּוֶה, אִם תָּבִיא לִי לְעָרֵב אֶת פְּלוֹנִי, אֶתֶּן לְךָ, שֶּׁנִּמְצָא מַכְרִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ לִהְיוֹת עָרֵב בְּעַל כָּרְחוֹ, מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה וּמִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם, וַהֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל מַה שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". אֶלָּא אִם יִרְצֶה הַמַּלְוֶה בְּאָדָם מְסֻיָּם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עָרֵב, יֵלֵךְ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַלֹּוֶה, וְשֶׁלֹּא בִּידִיעַת הַלֹּוֶה, וְיִשְׁאַל אֶת אוֹתוֹ אָדָם הַאִם רְצוֹנוֹ לִהְיוֹת עָרֵב עֲבוּר פְּלוֹנִי.

֍ ֍ ֍

אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֲךָ, וְהַלֹּוֶה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַהַלְוָאָה, מַהֵר וְשַׁלֵּם לַמַּלְוֶה, שֶׁאִם לֹא תִּרְצֶה לְשַׁלֵּם – יִכְעַס עָלֶיךָ הַמַּלְוֶה יוֹתֵר מֵאִם לֹא הָיִיתָ פּוֹרֵעַ חוֹב שֶׁלְּךָ, כִּי בְּחוֹב שֶׁלְּךָ מֵבִין הַמַּלְוֶה שֶּׁיִּתָּכֵן שֶׁהֻצְרַכְתָּ לִלְווֹת וְאֵין לְךָ עַתָּה לִפְרֹעַ, אֲבָל בַּעֲרֵבוּת, יֹאמַר לְךָ, לָמָּה עֲכַרְתָּנִי, וּמַדּוּעַ הָיִיתָ צָרִיךְ לִהְיוֹת עָרֵב בְּחוֹב זֶה אִם אֵינְךָ חוֹשֵׁב לְשַׁלֵּם, וְרַק עַל אֱמוּנָתְךָ הִלְוֵיתִי לִפְלוֹנִי, נִמְצָא שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהֵיטִיב עִם הַלֹּוֶה וּלְהָרֵעַ לִי. וְלָכֵן, הַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה וְהַטּוֹבָה הִיא שֶׁיְּשַׁלֵּם הֶעָרֵב לַמַּלְוֶה מִיַּד כְּשֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ, וְלֹא יֹאמַר לוֹ שֶׁיִּתְבַּע תְּחִלָּה אֶת הַלֹּוֶה, וְהֶעָרֵב יִתְבַּע מֵהַלֹּוֶה שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ.
וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ אַחַר הַדִּין הַמֻּחְלָט, וְלֹא יֹאמַר 'יִקֹּב הַדִּין אֶת הָהָר', אֶלָּא יֵלֵךְ אַחַר הַיֹּשֶׁר, וּבָזֶה יִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם.