ג. באמירת לשון הרע על אדם בכך שאינו חכם יש חומרה מיוחדת, כיון שלא יכולה להיות בזה שום כוונה טובה, אלא רק כוונה רעה. וגם אנשים נוטים להאמין לכך יותר מלדברי גנאי אחרים.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ג. וכל אדם יבחן בעצמו, אם יוודע לו שאדם פלוני פירסם עליו שאינו חכם, כמה כעס ותרעומת יהיה לו עליו, ומדוע כשהוא אומר זאת על אחר, אף שהוא טוב ממנו בהרבה דברים, אינו חושב שיש בזה משום לשון הרע. וכשיתבונן האדם יראה שיש בזה חומרה הרבה יותר מדברי גנות אחרים, כיון שבדרך כלל כשאדם מספר על חבירו שעשה איזו עבירה, הוא מתכוין לטובה בסיפור זה, לקנאות לאמת ולפרסם עוברי עבירה, ואף שמצד איסורי לשון הרע אין בזה היתר, וכמו שהתבאר, מכל מקום יתכן שמחשבתו אינה לרעה. אבל כשמפרסם על חבירו שאינו חכם אין בזה שום כוונה טובה אלא רק לגנות ולהשפיל את השני, וזו מידה רעה מאד. ועוד, שבדרך כלל כשמספר גנאי על חבירו, אין השומעים מקבלים זאת מיד, כי קשה להם להאמין על אדם שיעשה עבירות, ומלמדים עליו זכות שבודאי היתה לו איזו סיבה לכך. וגם כשיתברר אחר כך ששיקר, יתבזה המספר עצמו על כך שסיפר שקרים על חבירו. אבל בלשון הרע זה, שאומר על אדם שאינו חכם, בדרך כלל אין מי שיתנגד לדבריו, אלא כולם יאמינו לו.
