ג. באמירת לשון הרע על אדם בכך שאינו חכם יש חומרה מיוחדת, כיון שלא יכולה להיות בזה שום כוונה טובה, אלא רק כוונה רעה. וגם אנשים נוטים להאמין לכך יותר מלדברי גנאי אחרים.
ד. וכן האומר על תלמיד חכם שאינו חכם גדול כל כך בתורה, או האומר על אומן שאינו בקי כל כך באומנותו, גם כן לשון הרע גמור הוא, כיון שגורם לו צער ונזק בכך.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ג. וכל אדם יבחן בעצמו, אם יוודע לו שאדם פלוני פירסם עליו שאינו חכם, כמה כעס ותרעומת יהיה לו עליו, ומדוע כשהוא אומר זאת על אחר, אף שהוא טוב ממנו בהרבה דברים, אינו חושב שיש בזה משום לשון הרע. וכשיתבונן האדם יראה שיש בזה חומרה הרבה יותר מדברי גנות אחרים, כיון שבדרך כלל כשאדם מספר על חבירו שעשה איזו עבירה, הוא מתכוין לטובה בסיפור זה, לקנאות לאמת ולפרסם עוברי עבירה, ואף שמצד איסורי לשון הרע אין בזה היתר, וכמו שהתבאר, מכל מקום יתכן שמחשבתו אינה לרעה. אבל כשמפרסם על חבירו שאינו חכם אין בזה שום כוונה טובה אלא רק לגנות ולהשפיל את השני, וזו מידה רעה מאד. ועוד, שבדרך כלל כשמספר גנאי על חבירו, אין השומעים מקבלים זאת מיד, כי קשה להם להאמין על אדם שיעשה עבירות, ומלמדים עליו זכות שבודאי היתה לו איזו סיבה לכך. וגם כשיתברר אחר כך ששיקר, יתבזה המספר עצמו על כך שסיפר שקרים על חבירו. אבל בלשון הרע זה, שאומר על אדם שאינו חכם, בדרך כלל אין מי שיתנגד לדבריו, אלא כולם יאמינו לו.
ד. וכל זה הוא כשאומר על אדם שאינו חכם בעניני העולם, וכל שכן אם הוא אומר על אדם המוחזק כחכם בתורה, שאינו חכם כל כך אלא יודע רק מעט בתורה, שאפילו אם דבר זה הוא אמת, הרי הוא לשון הרע גמור, כיון שדבר זה יכול לגרום צער או נזק לאותו אדם שסיפרו עליו כן. ולדוגמא, אם אומרים על רב העיר שאינו תלמיד חכם גדול, אלא יודע רק מעט פסקי הלכות שנוגעים למעשה, הרי זה ממעט את כבודו ויורד לפרנסתו ומשפיל את כבוד התורה וקיום מצוותיה. דוגמא נוספת, לומר על אדם שהגיע לעיר חדשה לישא אשה מבנות העיר, שאינו חכם כל כך, הרי הוא מבזה אותו ומשפיל את כבודו לפני חמיו וחמותו ואנשי ביתו, כשיוודע להם שמדברים עליו שאינו חכם כל כך, ואין לך היזק וצער יותר מזה.
וכן אסור לספר על אומן שאינו אומן כראוי, זהו גם כן לשון הרע גמור (ובהמשך יבואר הדין באופן שכוונתו לתועלת).
אמנם יש אופן שמותר לומר על אדם שאינו חכם, כגון שהוא רואה שראובן שונא את שמעון על איזה דבר שעשה לו, או שדיבר נגדו, שמותר לומר לראובן ששמעון אינו חכם, ומחמת טפשותו התנהג כך, אם אומר כן כדי להקל בזה את השנאה שיש לראובן על שמעון, ואף מצוה יש בדבר, להשקיט את השנאה והמחלוקת.
