ג. מי שחבירו בא לספר לו לשון הרע, יקדים לשאול אותו אם תהיה לו בכך תועלת, ואם הוא אומר שכן – מותר לו לשמוע את הדברים ולחשוש להם, אך אסור להאמין.
ד. מצוה לשמוע לשון הרע אם על ידי זה יוכל להוכיח למספר ולשומעים שהדברים אינם נכונים. או אם על ידי שמיעתו יירגע המספר ולא ימשיך לספר את הדברים, ובתנאי שהוא עצמו רק ישמע באוזניו, אך לא יאמין לדברים בליבו.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ג. הרואה שחבירו רוצה לספר לו לשון הרע, יקדים וישאל אותו האם תהיה לו תועלת מכך לעתיד בענין עסקיו וכדומה, או שתהיה בכך תועלת על ידי שיוכיח את אותו אדם על מעשיו, ואם הלה ישיב לו שאכן תהיה לו תועלת בכך, רשאי לשמוע את הדברים, ולחשוש שמא הם אמיתיים ולהזהר מאותו אדם, אך לא יאמין להם בהחלט. אבל אם יבין מתשובתו שאין תועלת בסיפורו אלא זהו לשון הרע ללא תועלת, לא ישמע את דבריו כלל.
ד. לפעמים יש מצוה לשמוע דברי לשון הרע, כגון שהוא משער בדעתו שעל ידי שמיעת כל הסיפור בשלמות הוא יוכל אחר כך להוכיח למספר ולשומעים שאין האמת כדבריו, או ללמד זכות על אותו אדם שסיפרו עליו וכדומה. ואופן נוסף שמצוה לשמוע, אם בא אליו אדם הכועס מאד על חבירו שחטא כנגדו, והוא מכיר את טבעו של המספר הזה ויודע שאם הוא עצמו יקשיב עתה לסיפורו ולא יאמין], ירגע מכעסו ולא ימשיך לספר זאת לאחרים, מותר לו לשמוע את הדברים, ועל ידי זה יציל את המספר מלספר זאת לאחרים שיקבלו ויאמינו לדבריו. אך כאמור היתר זה הוא רק לשמוע את הדברים, אך יזהר מאד שלא להאמין להם בהחלט, שלא יכשל הוא עצמו בעוון קבלת לשון הרע.
