558. קרובים (א)

נֶאֱמַר בַּפָּסוּק "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים מִלְּשׁוֹן 'אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ', שֶׁאִם יֵשׁ לְפָנֶיךָ עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירְךָ, עֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִין, כְּלוֹמַר, עֲנִיִּים שֶׁהֵם קְרוֹבֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם קוֹדְמִים לַעֲנִיֵּי הָעִיר. וְנֶאֱמַר בַּנָּבִיא "וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם". וְנִפְסַק לַהֲלָכָה שֶׁאָדָם עָנִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קְרוֹבִים עֲשִׁירִים, אֵין נוֹתְנִים לוֹ מָעוֹת מִקֻּפָּה שֶׁל צְדָקָה, כֵּיוָן שֶׁקְּרוֹבָיו חַיָּבִים לְפַרְנְסוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן אִם אָבִיו אוֹ אֶחָיו עֲנִיִּים, שֶׁחַיָּב הָאָדָם לְרַחֵם עֲלֵיהֶם וּלְפַרְנְסָם כְּפִי כֹּחוֹ בְּכָבוֹד וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. שֶׁאִם יַרְבֶּה לִתֵּן צְדָקָה לַאֲחֵרִים, וְיַנִּיחַ אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו מֻטָּלִים בְּרָעָב – הֲרֵי זֶה עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין, וְחוֹבָה מֻטֶּלֶת עָלָיו לְקַיֵּם מִצְוַת "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", וְאָמְרוּ חז"ל, אֵיזֶהוּ כָּבוֹד, מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וּמַלְבִּישׁוֹ וּמַנְעִילוֹ.