ט. אסור לקבל ולהאמין ללשון הרע אף בדבר שאין בו גנאי, כגון להאמין שפלוני אינו חכם, או שאבותיו היו חוטאים וכדומה, כיון שכל לשון הרע שאסור לספרו – אסור לשומע להאמין לו.
י. אף שאסור להאמין ללשון הרע, מכל מקום צריך לחשוש שמא הדבר אמת, ולהזהר מאותו אדם שסיפרו עליו את הלשון הרע, אם יכול לבוא ממנו נזק לו או לאחרים, לפי אותו לשון הרע שסיפרו עליו.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ט. כמו שאסור לקבל לשון הרע, כשהסיפור הוא על אדם שעשה מעשה שאינו הגון, כך יש איסור לקבל ולהאמין ללשון הרע אף שאין בו גנאי אמיתי, כגון שהמספר אומר שאבותיו היו חוטאים, או שהוא עצמו היה חוטא קודם שחזר בתשובה, וכן אם הוא מספר על אדם שאינו חכם, וכיוצא בזה משלילת המעלות. כללו של דבר, כל דבר שיש איסור לספרו, יש איסור לשומע לקבל ולהאמין לדברים.
י. אף על פי שאסור מן התורה להאמין ולקבל לשון הרע, היינו שלא להאמין לזה כאילו זו אמת גמורה, אבל אמרו חכמים שמכל מקום צריך השומע לחשוש שמא אכן הדברים אמיתיים, ולשמור על עצמו ועל אחרים שלא יבוא להם נזק מאותו אדם שאמרו עליו דברים אלו. אמנם אין הכוונה שיהיה הדבר בעיניו כספק שקול ממש, אלא יעמיד את אותו אדם בחזקת כשרות, ורק יחשוש שמא הדבר שסיפרו עליו – אמת, וידע להזהר ממנו ולהציל את עצמו או את האחרים מפניו. אך כיון שאין לו להאמין ללשון הרע הזה לגמרי, חייב הוא עדיין לנהוג עמו כפי שנוהגים עם יהודי כשר, ולהיטיב לו בכל הטובות שציותה התורה להיטיב עם שאר אנשים מישראל, ורק לחשוש לאותו לשון הרע, וכנ"ל.
