כז. נכה שאינו יכול ללכת בכוחות עצמו, וצריך להסיעו בכסא גלגלים, הדין הוא כך: אם יש עירוב במקום, מותר להסיעו. במקום שאין בו עירוב אבל גם אינו רשות הרבים גמורה, מותר לגוי להסיעו לבית הכנסת או לצורך כל מצוה אחרת. ואם יכול הנכה להניע את הכסא בעצמו, מותר לומר לנכרי אף ברשות הרבים גמורה להסיעו בכסא, ובתנאי שהכסא ינוע על ידי שניהם ביחד, דהיינו שהגוי ידחוף את העגלה ובו בזמן יסובב הנכה את הגלגלים. אך יהודי לא יסיע את הנכה בכסא גלגלים במקום שאין בו עירוב אף שאינו רשות הרבים גמורה, ואילו הנכה בעצמו מותר לו להניעו על ידי סיבוב הגלגלים, במקום שאינו רשות הרבים גמורה. אבל אין לצרף לכסא שום דבר, אפילו שהנכה צריך לו לצורך שימושו האישי.
בכל אופן שמותר גוי להסיע את הכסא במקום שאין בו עירוב, יוציאו מן העגלה כל דבר שאינו צורך הנכה וישיבתו בעגלה, אבל דברים שיש לו צורך בהם, כגון הכר שיושב עליו, או סידור תפילה, וכן קביים שצריך אותם ללכת בבית, מותר לקחת בכסא יחד עם הנכה כשהגוי מוביל אותו. אבל לא יחזיק הנכה כל דבר בכיסו או בידו.
ביום טוב, מותר גם ליהודי להניע את הנכה בכסא גם במקום שאין בו עירוב, וגם ברשות הרבים גמורה.
כסא גלגלים חשמלי, הפועל רק בעזרת מנוע חשמלי, אין להשתמש בו בשבת. אך אם יש אפשרות להשתמש בו גם ללא הפעלת המנוע, יסדר דרך שלא יבוא להפעיל את מערכת החשמל, וכך ייסע.
