שְׂנוּאָה הִיא הַשִּׂנְאָה, שֶׁעָלֶיהָ אָמַר הַתַּנָּא שֶׁהִיא מוֹצִיאָה אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, וְהִיא גּוֹרֶרֶת אַחֲרֶיהָ הַרְבֵּה עֲבֵרוֹת, וּבָא עַל יָדָהּ לִידֵי מַּחְלֹקֶת וְלִידֵי לָשׁוֹן הָרַע, וְגוֹרֵם לוֹ לִהְיוֹת שָׂמֵחַ לְאֵיד, וְלִהְיוֹת חוֹבֵל וּמְצַעֵר, נוֹקֵם וְנוֹטֵר, וְכָהֵנָּה רָעוֹת רַבּוֹת.
חֲמוּרָה הִיא הַשִּׂנְאָה, שֶׁאֵין בְּכָל הָעֲבֵרוֹת עֲבֵרָה שֶׁעוֹבֵר עָלֶיהָ תָּמִיד, כְּמוֹ הַשִּׂנְאָה, שֶׁבְּכָל רֶגַע שֶׁשּׂוֹנֵא – עוֹבֵר עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", וְעַל מַה שֶׁכָּתוּב "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". וְזֶהוּ הַטַּעַם שֶׁבַּעֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם נֶחְרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְכָל מִין שִׂנְאָה קְרוּיָה שִׂנְאַת חִנָּם, שֶׁכָּל הַטְּעָנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לִשְׂנֹא – הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים.
