604. שינה (א)

אָמְרוּ חז"ל 'שֵׁינָה שֶׁל שַׁחֲרִית מוֹצִיאָה אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם', וַחֲבָל עַל כָּךְ שֶׁמְּצוּיִים בְּנֵי אָדָם הָעוֹסְקִים בִּמְלַאכְתָּם בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה, אוֹ עוֹסְקִים בִּשְׂחוֹק וְהוֹלֵלוּת, וִישֵׁנִים שֵׁינָה שֶׁל שַׁחֲרִית עַד שֶׁיַּעֲבוֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וּכְשֶׁעוֹמְדִים מִשְּׁנָתָם – רוֹצִים לְמַהֵר לֵילֵךְ לַחֲנוּת לְעִסְקֵיהֶם, וּמִתְפַּלְלִים אַחֲרֵי שֶׁעָבַר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, תְּפִילָּה חֲטוּפָה וּקְטוּפָה, וְאֵינָם חוֹשְׁשִׁים לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, אוֹ גַּם בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי לַחֲצִי הַתְּפִילָּה.
וּכְבָר כָּתַב החיד"א, רְעָדָה אֲחָזַתְנִי אֵיךְ הֻתְּרָה הָרְצוּעָה לְהִתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת, וְגַם אַחֲרֵי זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חז"ל שֶׁאָדָם כָּזֶה חַיָּב נִדּוּי. וּבַמִּדְרָשׁ אָמְרוּ, שֶׁהַמְבַטֵּל שְׁמִיעַת קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה חַיָּב נִדּוּי. וחז"ל בַּגְּמָרָא וּבַזֹּהַר הִפְלִיגוּ בְּמַעֲלַת תְּפִלָּה בְּצִבּוּר. וְאִם רַע הַדָּבָר לְהִמָּנַע מִתְּפִלָּה בְּצִבּוּר אֲפִילוּ פַּעַם אַחַת, הַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר לְהַתְמִיד בָּזֶה, שֶׁהוּא רַע וָמָר.
וַהֲרֵי עַתָּה, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ, כִּמְעַט כָּל יַהֲדוּתֵנוּ וְכָל עֲבוֹדָתֵנוּ לְבוֹרְאֵנוּ הִנֵּה הִנָּם אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת, וְאִם גַּם בָּזֶה נַחְסִיר וּנְזַלְזֵל, מָה אָנוּ וּמָה חַיֵּינוּ.
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי, וּמַאֲמִין בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי חז"ל, יָחוּס עַל נַפְשׁוֹ וְעַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, וְלֹא יְהֵא מְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת, וּבְעוֹד עֵינָיו פְקוּחוֹת – בְּטֶרֶם יָבוֹאוּ יְמֵי הָרָעָה אֲשֶׁר לֹא תּוֹעִיל הַחֲרָטָה – יִתְחָרֵט עַל מַעֲשָׂיו, וְיַעֲזֹב דַּרְכּוֹ הָרָעָה וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים, וְשָׁב וְרָפָא לוֹ.