יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

(61) הלכות לשון הרע, כלל ז, יג-יד

יג. אם אדם תובע את חבירו בבית דין, ויש לדיינים עצמם 'דברים הניכרים' המוכיחים שאכן אדם זה אשם, מותר להם להכותו כדי שיודה בכך. אבל ליחיד, או לבית דין שאין הדברים ניכרים להם בעצמם, אסור.

יד. ולכן אם אדם מתלונן בפני נבחרי הציבור על אדם אחר שחטא נגדו, אם אין להם עצמם דברים הניכרים המוכיחים שטענתו אמיתית, אסור להם לסמוך על התובע ולהכות את אותו אדם, ואפילו רק להאמין לתובע, אסור.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: יג. יש מקרים שמותר לבית דין לסמוך על דברים הניכרים שהם אמת. כגון שהיתה גניבה בביתו של אדם, ויש 'דברים הניכרים' לפני הדיינים עצמם, המוכיחים שאדם מסוים היה הגנב, יכולים לסמוך על דברים אלו ולהכות את אותו אדם כדי שיודה בגניבתו. אבל לאדם יחיד אסור לעשות כן, ואף לא לבית דין – אם לא התברר להם בעצמם שיש בענין זה 'דברים הניכרים', אף אם הנגנב טוען שיש לו 'דברים הניכרים' שאדם זה הוא הגנב.

יד. ויש אנשים שטועים בדבר זה, שאם נגנב להם איזה חפץ וכדומה, וחושדים באדם מסוים, אומרים זאת ל'טובי העיר' [-נבחרי הציבור], והם מכים ומענישים אותו כדי שיודה, וזהו שלא כדין. כי אף אם יש להם סמכות של 'בית דין', הרי אסור לקבל את דברי התובע כל זמן שאין הדברים ניכרים לדיינים עצמם, ואין לסמוך על דבריו בזה. ואפילו רק להאמין לו בלב אסור, וכל שכן שאסור להכותו וכדומה.

 

"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים... נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה (תהילים לד יג-יד)