615. שמחה (ה)

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יִשְׂמַח הָאִישׁ עַל כַּמָּה מִצְווֹת שֶׁהָאָדָם נֶהֱנָה מֵהֶם בְּעַצְמוֹ, וְגַם מְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שָׂכָר, כְּגוֹן הַמְּבָרֵךְ אֶת ה' עַל הֲנָאוֹתָיו וְעַל חֲסָדָיו, וְהַמִּתְפַּלֵּל וּמְבַקֵּשׁ מֵה' אֶת צְרָכָיו וְכַדּוֹמֶה, לְמִצְוָה תֵּחָשֵׁב וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, וְקוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר עַל כָּךְ, הֲיֵשׁ דָּבָר מָתוֹק מִזֶּה. וְכֵן הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְכַדּוֹמֶה, לְמִצְוָה תֵּחָשֵׁב לוֹ, וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, וְקוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר. וַאֲפִילוּ בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָם מִצְוָה, אֶלָּא רְשׁוּת, כְּגוֹן שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְיָשֵׁן וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן, אִם עוֹשֶׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם – לְמִצְוָה תֵּחָשֵׁב לוֹ, וּמְקַבֵּל שָׂכָר. עַל זֹאת יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו שִׂמְחָה רַבָּה, אַשְׁרֵינוּ מַה טוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָעִים גּוֹרָלֵנוּ.