ט. השומע ממי שמסיח לפי תומו, יש להזהר שלא להאמין לדבריו, וכל שכן שלא לעשות מעשה על פיהם. ויש מקרים שאיסור גמור הוא להאמינו: 1. אם זהו דבר של 'שלילת המעלות'. 2. אם אפשר לדונו לכף זכות. 3. אם לא ראה זאת המספר בעצמו.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ט. אם אדם מספר לחבירו לשון הרע כ'מסיח לפי תומו', והיינו שניכר מדבריו שאינו מתכוון לגנות את חבירו או לעורר עליו מחלוקות, אלא מספר לפי תומו מעשה שהיה, ובאופן שלא דיברו מתחילה על אותו אדם כלל, לא לשבח ולא לגנאי, הדין הוא כך: אם יש בסיפור הזה אפשרות לדון את אותו אדם שסיפרו עליו לכף זכות, או שענין זה הוא בשלילת המעלות וכדומה [שאז גם אם הדברים נכונים אסור למספר לספר זאת], או שהמספר לא ראה את הדבר בעצמו אלא שמע מאחרים, בודאי איסור גמור הוא לקבל את הדברים ולהאמין להם. ואם אין מקום לדון לכף זכות, ואין זה שלילת מעלות וכדומה אלא דבר גנאי ממש [כגון שעשה עבירה מפורסמת, שלדברי המספר מותר לספר זאת], וראה זאת המספר בעצמו, גם כן יש להיזהר שלא לקבל ולהאמין לדברים [כיון שדבר זה הוא ספק גדול, אם מותר להאמין באופן כזה או לא, וגם יש בזה תנאים רבים], וכל שכן שלא לספר זאת לאחרים או לבזותו, ובודאי שלא להפסיד לו ממון או להכותו [ואם יש לו ספק בדבר אם הלה מסיח לפי תומו או לא, יש להחמיר מספק ולדון זאת כאיסור גמור].