662. דיני קידוש במקום סעודה, ג-ד
ג. לפיכך, השומע קידוש מחבירו או משכנו הקרוב אליו, ואין דעתו לסעוד שם, אסור לו לטעום שום דבר. שהואיל ואינו יוצא בזה ידי חובת קידוש, הרי אסור לו לטעום כלום עד שיקדש במקום סעודתו. אבל העומד בביתו ושלחנו ערוך לפניו ושומע הקידוש משכנו, ונתכוין השומע לצאת, וגם השכן המקדש נתכוין להוציאו, יצא ידי חובת קידוש, כיון שסועד הוא במקום ששמע הקידוש. ואף על פי שלא טעם השומע מכוס הקידוש אין בכך כלום, שאין הטעימה חובה אלא למקדש עצמו, שחייב לשתות כמלוא לוגמיו מכוס הקידוש, אבל ליתר השומעים הטעימה היא רק למצוה מן המובחר לחיבוב מצוה.
ד. אם קידש על מנת לאכול בפנה זו ונמלך לאכול בפנה אחרת, אפילו הוא טרקלין גדול אין צריך לחזור ולקדש, הואיל והכל חדר אחד, אבל לכתחלה לא ישנה מקומו אפילו מפנה לפנה. ואם היה דעתו לפני הקידוש לסעוד בפנה האחרת מותר לעשות כן אף לכתחלה.
