יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

(72) הלכות לשון הרע, כלל י, א-ב

א. הרואה אדם העושה עוול לחבירו, ויודע בבירור שלא תיקן את מעשיו ע"י השבת הממון או פיוס חבירו, מותר לרואה לספר זאת לאחרים כדי להציל את האדם שנגרם לו עוול, ובתנאים שיבוארו להלן.

ב. והתנאים לכך הם שבעה: 1. שיראה בעצמו או שיתברר לו בבירור. 2. שיברר אם אכן זו עוולה לפי הדין. 3. שיוכיח תחילה את החוטא. 4. שלא יגדיל את העוולה. 5. שיכוין לתועלת. 6. שאין לו עצה אחרת לגרום לאותה תועלת. 7. שלא ייגרם לו נזק יותר ממה שמגיע לו מצד הדין.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: א. הרואה אדם שעושה עוולה לחבירו, כגון שגזלו או עשקו או הזיקו, או שביישו או ציערו, בין אם הנגזל או המתבייש יודעים מכך ובין אם אינם יודעים, וידוע לאותו אדם בבירור שהגזלן לא השיב את הגזילה, והמבייש לא ביקש את מחילת המתבייש, אפילו אם ראה זאת לבדו, יכול לספר את הדברים לאחרים כדי לעזור לנגזל ולמתבייש, ולגנות בפני בני אדם את המעשים הרעים שעשה אותו אדם, ובלבד שיתקיימו התנאים דלהלן.

ב. והתנאים לכך הם שבעה: 1. שיראה את הדבר בעצמו, או שישמע מאחרים באופן שיתברר לו שהדבר אמת. 2. שיתבונן האם באמת מעשה זה הוא גזילה לפי הדין או לא, ולא יחליט מיד בדעתו שזהו מעשה שלא כדין. 3. שיוכיח תחילה את החוטא בלשון רכה, שמא יעשה תשובה מעצמו [ולהלן יבואר הדין באופן שיודע שלא יקבל את תוכחתו]. 4. שלא יגדיל את העוולה יותר ממה שהיא. 5. שיכוין לתועלת, ולא ליהנות מנתינת פגם בחבירו, ולא משום שנאה שיש לו עליו מכבר. 6. שאין לו דרך אחרת לגרום לאותה תועלת ללא סיפור הדבר לאחרים. 7. שלא ייגרם נזק לאותו אדם יותר ממה שמגיע לו לפי הדין על המעשה שעשה, אילו היה בא לפני בית דין.

 

"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים... נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה (תהילים לד יג-יד)