ה. כיון שמותר לפרסם אדם העושה עוול לחבירו [בתנאים שהתבארו לעיל], מותר גם לספר על אדם שהוא מספר לשון הרע על חבירו, ובתנאי שחבירו כבר יודע שפלוני סיפר עליו, שאם לא כן הרי זו בכלל רכילות, ואסור.
ו. והאופן שמותר לספר אף שאותו אדם שסיפרו עליו לא שמע מכך, הוא כשיכול להצילו מצער ע"י שיקדים ויאמר לבני אדם שפלוני מספר לשון הרע על אלמוני, ואין הדברים נכונים, ושלא יקבלו את דבריו.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ה. לפי מה שהתבאר, שמותר לספר לשון הרע על אנשים החוטאים ועושים עוולות לחבריהם, מותר לספר על אדם שהוא מספר לשון הרע על חבריו, שאף דבר זה הוא מכלל העונות שבין אדם לחבירו, ואם יתקיימו כל התנאים שהתבארו לעיל, מותר לספר זאת. אמנם דין זה הוא בתנאי שאותו אדם שסיפרו עליו לשון הרע כבר יודע זאת, אבל אם אינו יודע זאת, אסור לספר לו זאת, שהרי זו רכילות. ואפילו אם הוא מקנא לאמת, ואפילו אם אדם פחות ביותר מלגלג על החשוב שבישראל, ואפילו הוא אביו או רבו, אסור לספר לו זאת. ולכן גם אסור לספר זאת לאחרים, כיון שמתוך כך יתפרסם הדבר, וישמע זאת אף אותו אדם שסיפרו עליו והרי זו רכילות [דוגמא: ראובן סיפר לשון הרע על שמעון, אם שמעון יודע שראובן דיבר עליו, מותר ללוי לספר ליהודה שראובן חוטא באמירת לשון הרע, אם מתקיימים כל התנאים שהתבארו לעיל. אך אם שמעון אינו יודע זאת, אסור ללוי לפרסם שכך אמר ראובן, ואפילו אם מתקיימים כל התנאים].
ו. אמנם יש מקרים שבהם מותר לספר זאת [שראובן סיפר לשון הרע על שמעון] אף אם אותו אדם שסיפרו עליו אינו יודע זאת, והיינו באופן שתהיה תועלת לאותו אדם שסיפרו זאת עליו [וגם התקיימו כל התנאים המנויים לעיל]. וכגון, שהוא שומע לשון הרע מראובן על שמעון, והוא מכיר את טבעו של ראובן שילך ויספר דבר זה גם לאחרים, והוכיח אותו ולא קיבל את תוכחתו [שזהו אחד התנאים להיתר, שיוכיחנו תחילה], ומסתבר שכשיספר זאת לאחרים יאמינו לדבריו, ויהיה קשה להוציא את הדברים מליבם, לכן ראוי שיקדים וילך לאותם אנשים ויאמר להם שראובן מספר לשון הרע על שמעון, ואין הדברים נכונים, ועל ידי זה תהיה תועלת, שאם יבוא ראובן ויספר להם לא יקבלו את דבריו, ואפילו יוכיחו אותו. וגם ראובן עצמו יזהר מכאן ולהבא שלא לספר דברים כאלו. ובאופן זה הוא מציל את שמעון מצער וכלימה, ואת ראובן מלחטוא בסיפור לשון הרע, וגם יקיימו על ידו מצוות הוכחה.