א. המרגל בחבירו עובר באיסור 'לא תלך רכיל', ועוון גדול הוא הגורם להרוג נפשות מישראל.
ב. 'רכיל' הוא המספר לחבירו מה אמר עליו פלוני או מה עשה לו פלוני, אף אם אין בדברים אלו מצד עצמם גנאי אמיתי, ואף אם הלה לא היה מכחיש זאת, משום שהצדק עמו או שהיתה לו בדברים כוונה אחרת.
ג. אסור לספר לראובן ששמעון עשה לו דבר מסוים או אמר עליו דבר מסוים, אפילו אם אינו מתכון לגרום בכך שנאה ביניהם, ואפילו אם לדעתו נהג שמעון כדין, מכל מקום אם הוא משער שסיפור זה יגרום לשנאה ביניהם, הרי זו רכילות.
* * *
פירוט ההלכה היומית: א. המרגל בחבירו עובר בלא תעשה, שנאמר 'לא תלך רכיל בעמך', ועוון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל, ולכן נאמר בסמוך 'לא תעמוד על דם רעך'. צא ולמד מה אירע מרכילותו של דואג האדומי, שנהרגה מחמתו כל נוב עיר הכהנים. ואיסור זה של 'לא תלך רכיל' הוא איסור המיוחד לעוון זה, אך מלבד זאת יש איסורים רבים שעובר הרכיל, כמו שהתבאר בפתיחה.
ב. איזהו רכיל? זה שטוען דברים מזה לזה, והולך ואומר 'כך אמר פלוני עליך', או 'כך עשה לך פלוני', או 'כך וכך שמעתי עליו שעשה לך', או 'שרוצה לעשות לך', וכדומה, אף על פי שאותו דבר אינו גנאי על אותו פלוני, ואף אם היו שואלים אותו לא היה מכחיש זאת, או משום שהצדק איתו, או משום שהיתה לו כוונה אחרת במעשה זה [ורק השומע את הרכילות מפרשה באופן אחר, או שונאו מחמת דבר זה ששמע], מכל מקום המספר דברים אלו נקרא רכיל.
ג. איסור רכילות הוא אפילו אם אינו מתכוון ברכילותו להכניס שנאה בלב השומע על אותו אדם, ואפילו אם לפי דעתו אותו אדם נהג כדין במה שדיבר או עשה, מכל מקום אסור לו לספר זאת למי שדיברו עליו או עשו לו מעשה זה. כגון, ששמעון מקפיד על ראובן שאמר עליו דבר מסוים, וראובן רוצה להוכיח שהצדק עמו, ואומר לשמעון שגם יהודה אמר עליו כן [הרי שאינו מתכוון לגנות את יהודה, אלא אדרבה לומר שגם הוא וגם יהודה נהגו כדין במה שדיברו על שמעון], מכל מקום אם הוא משער שמחמת כן תכנס שנאה בלב שמעון על יהודה, הרי זו רכילות.
