יד. אף שמותר לאדם לספר לשון הרע על מי שעשה עוול לו עצמו באופן שתהיה לו תועלת מכך, זהו רק לאחר שיוודע לו שהלה לא שב ממעשיו, ובתנאים דלהלן: א. שיראה זאת בעצמו. ב. שיהיה לו ברור שהצדק עימו, לפי דין תורה. ג. שאינו יכול לשכנע את חבירו בעצמו שהצדק עימו. ד. שיהיו כל דבריו אמת, ולא יחסר פרטים שהם לטובת אותו אדם. ה. יכוין לתועלת. ו. אינו יכול לגרום לאותה תועלת באופן אחר, או על ידי הקטנת העוולה. ז. שלא יגרם לאותו אדם נזק יותר מהראוי לו לפי דין תורה.
* * *
פירוט ההלכה היומית: יד. אמנם יש להזהר מאד בהיתר זה, שלא יחסרו בו התנאים שהתבארו לעיל, ולכן יש לחזור שוב על אותם תנאים, בתוספת מעט: כלל הדברים הוא כך, אחרי שנודע לו בבירור שחבירו שעשה לו עוול לא חזר בו מהענין, וכוונת המספר לתועלת, מותר לספר בתנאים דלהלן: א. שיראה את הדבר בעצמו ולא שרק ישמע מאחרים (ולא די בכך שראה שנעשה לו נזק, אלא צריך לראות שאותו אדם הזיק לו). ב. יזהר מאד שלא להחליט מיד שדבר זה הוא בכלל נזק או ביוש, אלא יתבונן היטב בדבר, ויתבונן גם אם לפי דיני התורה הצדק איתו, ודבר זה כמעט ולא יתכן, כיון שאין אדם רואה חוב לעצמו, ודרך כל איש ישר בעיניו, ואם יכשל בזה נמצא שהוא מספר על חבירו דבר שאינו נכון כלל, והרי זו הוצאת שם רע, החמורה מלשון הרע. ג. אם נראה לו שהוא יכול להתווכח עם חבירו ולשכנע אותו בצידקתו, עליו לעשות כן, קודם שילך לפרסם גנותו. ד. יזהר מאד שיהיה כל הסיפור אמת, בלי שום תערובת שקר, ושלא יגזים בסיפור יותר מהאמת. וכמו כן לא יחסר שום פרט בסיפור, אף אם אותו פרט הוא לטובת חבירו, ואף שאין בו כדי להצדיק את חבירו לגמרי מכל מקום יש בו כדי למעט את הגנות של חבירו, אסור לו להעלים את אותו פרט. והכלל בזה הוא שלא יגדיל את העוולה יותר ממה שהיא. ה. יכוין לתועלת, וזהו עיקר ההיתר, כמו שהתבאר. ו. אם ביכולתו לגרום לאותה תועלת שתהיה על ידי הסיפור, בלי שיספר זאת, בכל מקרה אסור לספר. ואפילו אם הוא יכול לגרום לאותה תועלת על ידי שיקטין את העוולה של חבירו, מצוה לעשות כן ולמעט את העוולה, כיון שאף על ידי זה תבוא לו אותה תועלת (ויתכן שאף חייב לעשות כן). ז. שלא יגרם לאותו אדם נזק יותר ממה שהיה יוצא אם היו מעידים עליו על דבר זה בבית דין.
