א. אסור לספר רכילות אפילו שהיא אמת, ואף אם הוא היה אומר כן בפניו. ואפילו אם באמת אומר כן בפניו הדבר אסור, ואדרבה, יש בכך איסור גדול יותר, שמכניס שנאה גדולה בלב השומע, שמאמין לכך בהחלט, וגם באים על ידי כן לידי כמה עבירות.
* * *
א. אסור לספר רכילות, אף שזו אמת ללא שום תערובת שקר, ואף שלא בפניו, ואף אם הוא יודע בעצמו שהיה אומר דבר זה גם בפניו. וכל שכן אם מעיז פניו ואומר בפניו ממש [כששניהם לפניו] 'אתה דיברת עליו כך וכך', או 'אתה עשית לו כך וכך', שדבר זה אסור. ועוונו גדול יותר מסתם רכילות, כיון שבזה הוא מכניס שנאה גדולה יותר בלבו של השומע, כי הוא אומר בליבו שבודאי הדבר אמת, שהרי לולא כן לא היה הלה מעיז לומר זאת בפני אותו אדם. ועוד, שעל ידי כן הוא גורם לשניהם לעבור על איסורים רבים [של רכילות והלבנת פנים ועוד, כמבואר בפתיחה (לאוין, יד, בהגה"ה)].
