939. דיני מוקצה, כלי שמלאכתו לאיסור, יב-יג
יב. כלי שמלאכתו לאיסור המונח על שלחן, וצריך לפרוס שם מפה, ויש לו אפשרות לפרוס את המפה בשלחן אחר בלי שיצטרך לטלטל את המוקצה, אף על פי כן מותר לו לטלטל את המוקצה, דסוף סוף מטלטל לצורך מקומו.
יג. מוקצה שעבר ונטלו בידו בשבת, בין מוקצה מחמת חסרון כיס, בין מוקצה מחמת גופו, ובין מוקצה בכלי שמלאכתו לאיסור, כל זמן שהמוקצה בידו מותר לו להמשיך ולהחזיק במוקצה ולהניחו בכל מקום שירצה, ואינו צריך לסלקו מיד, שאחר שהוא כבר בידו יכול להניחו במקום שרוצה. ויש אומרים שדין זה לא נאמר אלא בכלי שמלאכתו לאיסור. וטוב להחמיר כסברתם, אך המיקל בכל סוגי המוקצה יש לו על מי שיסמוך. ומעיקר הדין רשאי אף להעבירו מיד ליד, אך ראוי ונכון להחמיר בזה. [ואחר שנים יצא לאור שו"ת יביע אומר חלק ט', ושם (סי' לא סק"ב) משמע קצת דבמוקצה מחמת גופו, חמיר טפי שלא להעבירו מיד ליד].
