א. אסור להאמין לרכילות, גם אם סיפרוה בפני רבים ובפרסום.
ב. אסור להאמין לרכילות אף אם סיפרוה בפני אותו אדם, ואף אם שתק ולא הכחיש, ואפילו אם טבעו שלא לשתוק בזמנים כאלו, מכל מקום אין להאמין לדברים. איסור רכילות הוא אף כשהמספר – לפי דבריו – אינו עובר באיסור, כיון שיש תועלת בדבריו, וכל שכן באופן שלפי דברי עצמו הוא עובר באיסור רכילות, שבודאי אין להאמין לו ולהוציא את אותו אדם מחזקת כשרותו.
* * *
פירוט ההלכה היומית: א. אסור להאמין לדברי רכילות, אפילו אם המספר סיפר את הדבר בפרסום לפני כמה אנשים, מכל מקום אין להאמין לדברים בהחלט, אלא רק לחשוש שמא הם אמיתיים, אם אכן יש לו תועלת מכך להבא.
ב. כמו שאסור להאמין ללשון הרע אף שנאמר בפני האדם שסיפרו עליו, כך אסור להאמין לרכילות אף אם מספר זאת בפני אותו אדם, שאומר לו 'אתה דיברת עליו כך וכך'. ואפילו אם אותו אדם שותק ואינו מכחיש את הדברים, אין זו ראיה שהדברים אמיתיים, ואסור לקבלם. ואף אם טבע אותו אדם שלא לשתוק בדברים מעין אלו, אין להוכיח משתיקתו עתה שהדברים נכונים, וכמו שהתבאר לעיל (הלכות לשון הרע כלל ז' ס"ב).
ודינים אלו הם אף אם אותו אדם שמספר את הרכילות אינו עובר – לפי דבריו – באיסור רכילות, כגון שאומר לו זאת כדי שיזהר בעתיד מאותו אדם, באופן שיש תועלת מדבריו, מכל מקום אין להאמין לדברים בהחלט. וכל שכן באופן שאף לדברי המספר אין היתר בסיפורו, שנמצא שאף לדבריו עשה עבירה בסיפורו, שעבר על איסור רכילות ושאר איסורים שיש בדבר, ובודאי שאין לקבל דבריו של אדם רשע שעבר על איסורי רכילות ולהוציא את אותו אדם שסיפרו עליו מחזקת כשרותו, שהרי אדם החשוד על איסור רכילות חשוד גם ששיקר ושינה את הדברים, ובודאי אין להאמין לדבריו.
