א. איסור רכילות הוא אף כשאינו מחדש לשומע את הדיבור או המעשה עצמו שעשה לו פלוני, אלא מפרש לו את הדיבור או המעשה שעשה לו פלוני, לגנאי.
ב. אם שנים שמעו לשון הרע על פלוני, ואחד מהם עבר על איסור רכילות וסיפר זאת לאותו שדיברו עליו, אסור לשני לחזור ולספר לו זאת, כיון שבכך הוא מחזק או מעורר את השנאה.
ג. מי שעבר על איסור רכילות ורוצה לחזור בתשובה, חייב לבקש מחילה מאותו אדם ולפייסו, וגם לעשות תשובה לפני ה', כמו על כל עבירה.
* * *
פירוט ההלכה היומית: א. איסור רכילות הוא אפילו אם אינו מגלה לשומע דבר חדש, כגון שכבר ידע שפלוני דיבר עליו או עשה לו דבר מסוים, אלא שלא שם לב שיש בכך גנאי או נזק עבורו, והלה בא ומעורר אותו ואומר לו שהלה התנהג עמו שלא כדין וכגון שיצא חייב מבית דין, והלה אומר לו שהדיין חייבו שלא כדין], הרי זו רכילות, כיון שעל ידי דיבורו נוצרת שנאה בלבו על אותו אדם.
ב. אם ראובן גינה את שמעון בפני שני בני אדם, ועבר אחד מהם על איסור רכילות וסיפר זאת לשמעון, אף על פי כן אסור לאדם השני לספר גם הוא לשמעון שראובן גינה אותו, וכל שכן אם הוא מטעים את הדברים יותר, שהדבר אסור משום רכילות. ולא רק באופן שהוא יודע שאף לאחר שהראשון סיפר זאת לשמעון לא האמינו לגמרי והיה מסופק בדבר, שאז ודאי אסור לספר, שהרי על ידי סיפורו יאמין יותר לרכילות, אלא אפילו אם אינו יודע אם שמעון האמינו או לא, גם כן אסור, כיון שבדבריו הוא מחזק יותר את השנאה של שמעון על ראובן, שיאמין לדברים יותר, מאחר שישמעם מפי שני בני אדם. ועוד, שלפעמים מחמת שישמע את הדברים שוב, תתעורר בלבו מחדש השנאה לראובן, ויבוא לריב איתו על כך.
ג. מי שעבר על איסור רכילות ורוצה לחזור בתשובה, אין לו תקנה עד שיבקש מחילה מאותו אדם שריכל עליו, ויפייס אותו, וגם יחזור בתשובה לפני ה' על שעבר על איסור תורה של רכילות, ופרטי דיניו הם כמו שהתבאר לעיל (הלכות לשון הרע כלל ד סעיף יד).
