א. אסור מן התורה להאמין לרכילות, והמקבל רכילות חמור יותר מהמספר.
ב. השומע רכילות ורואה שיש לו בכך תועלת לעתיד, מותר לו לשמוע ולחשוש לדברים ולהזהר מאותו אדם, אך אסור לו להאמין ולקבל את הדברים בהחלט.
* * *
פירוט ההלכה היומית: א. כמו שאסור מן התורה לקבל לשון הרע, כך אסור לקבל רכילות, שגם היא בכלל לשון הרע. והיינו, שהשומע לא יאמין בלבו למה שסיפר לו הרוכל, שכך וכך עשה לו או דיבר עליו אותו אדם. והמקבל רכילות עובר בלא תעשה, שנאמר 'לֹא תִשָֹּא שֵׁמַע שָׁוְא', מלבד שאר לאוין ועשין המצטרפים לזה בדרך כלל, כמבואר בפתיחה. ואמרו חכמים שלשון הרע הורגת שלשה, האומרו המקבלו ומי שנאמר עליו, והמקבלו יותר מן האומרו. ואמרו חכמים, כל המספר או המקבל לשון הרע, ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר 'לֹא תִשָֹּא שֵׁמַע שָׁוְא', ונסמך לו הפסוק 'לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ'.
ב. גם בשמיעת רכילות לבד גם כן יש איסור גדול כמו בלשון הרע, אף שבשעת השמיעה עדיין לא החליט בדעתו להאמין לסיפור. ומכל מקום איסור קבלה חמור יותר, כיון שלענין שמיעה יש מקום היתר מסוים, באופן שהוא מבין בתחילת הסיפור שתהיה לו תועלת בידיעת דבר זה להבא, אם הוא דבר אמת, כגון שחבירו רוצה לספר לו שפלוני רוצה להזיק לו בגופו או בממונו, שבאופן זה בודאי מותר לכתחילה לשמוע כדי לידע איך לחוש ולהשמר ממנו. אבל לקבל את דבריו בהחלטה אסור מן התורה בכל אופן, אלא יקבל את הדברים כחשש בלבד, וכדי שיזהר בדבר. ולעיל (הלכות לשה"ר כלל ו) התבאר איך לנהוג בענין השמיעה לצאת ידי שמים.
