מסכת תענית – פרק שלישי
משנה
משנתנו מביאה מיני צרות שמתריעים עליהן מיד, אפילו במקומות שעדיין לא הגיעו אליהם הצרות הללו, מחשש שיבואו לאחר זמן: וְעַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם, עַל הַשִּׁדָּפוֹן – רוח המקלקלת את התבואה, שמרוקנת אותה מן הזרע שבה, וְעַל הַיֵּרָקוֹן – תבואה שמכסיפים פניה ומתקלקלת, וְעַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל המזיקים את התבואה, וְעַל חַיָּה רָעָה שנראתה בישוב בשעות היום, וְעַל הַחֶרֶב – חיילים ההולכים להרוג ולהשחית, ועוברים ממקום למקום, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן בכל מקום, והטעם בכל הדברים הללו, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה מְהַלֶּכֶת – העוברת ממקום למקום, ויש חשש שתתפשט למקומות נוספים, ולכן מתריעים ומתפללים קודם שתבא הצרה.
גמרא
תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, עַל הַשִּׁדָּפוֹן, וְעַל הַיֵרָקוֹן, מתריעים אפילו בְּכָל שֶׁהוּא. אַרְבֶּה וְחָסִיל, אֲפִילוּ לֹא נִרְאָה אֶלָּא כָּנָף אֶחָד בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד.
תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, 'חַיָּה רָעָה', שֶׁאָמְרוּ שמתריעים עליה מיד, בִּזְמַן שֶׁהִיא מְשֻׁלַּחַת מן השמים להשחית, מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, וּבִזְּמַן שֶׁאֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת, אֵין מַתְרִיעִין עָלֶיהָ. ומבארת הברייתא, כֵּיצַד, נִרְאֲתָה בָּעִיר, הרי זו מְשֻׁלַּחַת, שהרי אין דרכה לשהות בעיר. נראתה בַּשָּׂדֶה, אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת. וגם אם נראתה בעיר, רק אם נִרְאֲתָה בַּיּוֹם הרי זו מְשֻׁלַּחַת, אבל אם נראתה בעיר בַּלַּיְלָה, אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת. רָאֲתָה החיה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם בשדה סמוך למקומה, וְרָצָה אַחֲרֵיהֶם, הרי זו מְשֻׁלַּחַת, שאין דרכה לרדוף אחרי שני בני אדם. בָּרְחָה מִפְּנֵיהֶם, הרי זה סימן שאֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת. אם היתה החיה במקומה, שאינה פוחדת אפילו משני בני אדם, וטָרְפָה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְאָכְלָה רק אֶחָד מֵהֶם, הרי זו מְשֻׁלַּחַת, שהרי מוכח שלא טרפה אותם מחמת רעב, כיון שאכלה רק אחד מהם, והרי זה סימן שנשתלחה מן השמים להרוג. אבל אם אכלה את שְׁנֵיהֶם, אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת. עָלְתָה לַגַּג וְנָטְלָה תִּינוֹק מֵעַרִיסָה, שאין זו דרך חיה כלל, הרי זו מְשֻׁלַּחַת.
שנינו במשנה בין שאר הדברים שמתריעים עליהם מיד, 'וְעַל הַחֶרֶב'. תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שמתענים על חֶרֶב שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שָׁלוֹם, אֶלָּא אֲפִילוּ חֶרֶב שֶׁל שָׁלוֹם העוברת בעיר, יש בה חשש סכנה, ולכן מתענים ומתפללים שלא תארע פורענות על ידה. והראיה לכך, שֶּׁהרי אֵין לְךָ חֶרֶב שֶׁל שָׁלוֹם יוֹתֵר מִשֶּׁל פַּרְעֹה נְכֹה, שלא רצה כלל להלחם עם מלכות יהודה אלא רק לעבור דרכם אל מלכות אשור, וְאַף עַל פִּי כֵן נִכְשַׁל בָּהּ יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ ויצא להלחם בפרעה נכה כדי שלא יעבור דרך ארצו, ונהרג יאשיהו במלחמה זו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב' לה כא) 'וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר, מַה לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם – הרי איני בא להלחם עמך, כִּי אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי – עובר אני דרכך כדי להלחם עם מלך אשור, וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי – לזרזני במלחמה זו, חֲדַל לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר עִמִּי, וְאַל יַשְׁחִיתֶךָ', ומבררת הגמרא, מַאי – מי הוא אותו 'אֱלֹהִים' המוזכר כאן בלשונו של פרעה נכה, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, זו עֲבוֹדָה זָרָה, אָמַר יאשיהו המלך בדעתו, הוֹאִיל וְקָא בָּטַח – כיון שפרעה נכה בוטח בַּעֲבוֹדָה זָרָה, יָכִילְנָא לֵיהּ – אוכל לנצח אותו. וּכְתִיב – ונאמר (שם לה כג) 'וַיּוֹרוּ הַמּוֹרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ', וְאָמַר רַב יְהוּדָה, מְלַמֵּד שֶׁעֲשָׂאוּהוּ כִּכְבָרָה – כמו נפה המלאה חורים, כך היה גופו מלא חורים מחיצי האויבים.
משנה
מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם בארץ ישראל, וְגָזְרוּ תַעֲנִית במקומם עַל כך שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְּׁקְלוֹן, כלומר שנתקלקלה בשדפון כמות תבואה שאפשר לעשות ממנה פת כשיעור הממלא את פי התנור, ואף שהיה זה באשקלון שהיא בארץ פלישתים, גזרו תענית בארץ ישראל, כיון שזו מכה מהלכת. וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אף שזהו בחוץ לארץ, גם כן מטעם זה, שזו היא מכה מהלכת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא על שֶׁאָכְלוּ הזאבים את התינוקות גזרו כן, אֶלָּא על שֶׁנִּרְאוּ בעיר זאבים, ודבר זה כבר נחשב סכנה שיש להתריע עליה מיד.
אף שאסור לאדם להתפלל על צרכי עצמו בשבת, יש דברים שמותר להתפלל עליהם בשבת: וְעַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין אפילו בַּשַּׁבָּת, והיינו שמתפללים תפילת 'עננו' על צרות אלו [אך אין תוקעים בשבת], עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גְּיָסוֹת – חיילי גויים, להלחם בהם, אוֹ נָהָר שעולה על גדותיו ועשוי להציף את העיר, וְעַל סְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם, ועשויה להישבר ולטבוע. רַבִּי יוֹסֵי חולק ואוֹמֵר, לְעֶזְרָה – מתריעים בשבת לקרוא לאנשים לעזור ולהציל את המסוכנים, אֲבָל לֹא לִצְעָקָה – אין צועקים ומתפללים עליהם, כיון שאין אנו בטוחים שיועילו תפילותינו, כדי שנתיר זאת בשבת. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר, מתריעים בשבת אַף עַל הַדֶּבֶר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים להתיר זאת בשבת.
גמרא
תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גְּיָסוֹת – חיילי גויים הבאים לכבוש את העיר, אוֹ שהקיפה נָהָר, שעלה על גדותיו ובא להציף את העיר, וּסְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת – עומדת לטבוע בַּיָּם, וְיָחִיד הַנִּרְדָּף מִפְּנֵי גּוֹיִים, וְכן יחיד הנרדף מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, שנכנסה בו רוח רעה ומתוך כך הוא רץ ממקום למקום, ועשוי להטביע את עצמו בים או ליפול ממקום גבוה, וְכן יחיד הנרדף מִפְּנֵי לִסְטִים, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד בְּשַׁבָּת, כיון שאין פנאי להמתין עד לאחר השבת. וְעַל כֻּלָּן – על כל הצרות, (רַשָּׁאִין) [יָחִיד רַשַּׁאי] לְסַגֵּף (עַצְמָן) את [עַצְמוֹ] בְּתַעֲנִית. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין הַיָּחִיד רַשַּׁאי לְסַגֵּף אֶת עַצְמוֹ בְּתַעֲנִית, שֶׁמָּא מחמת סיגופיו לא יוכל לעבוד, ויִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, וְכיון שהוא גרם זאת לעצמו אֵין הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין עָלָיו.
(ספר יוחסין)
