ו. לא התבאר בפירוש בהלכה מה שיעור הזמן שצריך האדם לתת ללוה עד לפרעון החוב, ונראה שאף דבר זה תלוי בהשגת ידו של המלוה, שאם הוא יכול להלוות רק לימים ספורים – אינו חייב להלוות לזמן ארוך יותר. ואם יכול להלוות לזמן ארוך יתר, עליו לעשות כן.
ז. אין שיעור למצוה זו, ואפילו מאה פעמים. ואל יחשוב המלוה 'כמה מטריח אותי הלוה בלקיחת ההלואות ופרעונן', כמו שאינו כועס על לקוחות הבאים לחנותו לקנות סחורה תמיד, אלא אדרבה, שמח בלקוחות המביאים לו פרנסה, כך עליו לדעת שבכל הלואה הוא מקיים מצות עשה דאורייתא, ובזכות זה ישא ברכה מאת ה', כמו שנאמר 'נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך'.
