דיני מצוות הלואה / פרק א
ח. חיוב הלואה הוא בין כשמלוה תמורת משכון, ובין כשמלוה ללא משכון – אם אכן הלוה בטוח בעיניו. אך באופן כזה, שמלוהו ללא משכון, אף אם הוא בוטח בו, ילוה לו בפני עדים, או שיתן לו שטר חוב בחתימת עדים או בחתימת יד הלוה, כיון שיתכן שישכח הלוה את ההלואה ויכפור בה.
ט. אם הוא מכיר את הלוה שהוא בעל מדה רעה, ואינו מקפיד על ממון אחרים, ומעותיו ייגמרו בידו ולא ימצא המלוה מהיכן לגבות את חובו, מוטב שלא ילוונו (ללא משכון) כלל, מאשר שילוונו ויצטרך לתובעו ויבוא לידי איסור 'לא יגוש'. והלוה העושה כן, נקרא רשע.
