דיני מצוות הלואה / פרק א
י. אם אדם מבקש מחבירו שילוה לו סכום מסוים, אך אומר לו מראש שלא יוכל לפרוע לו הכל ביחד, אלא מעט מעט, מצד הדין אין חיוב להלוות לו (כיון שהמלוה יחשוש שכשיחזיר לו מעט מעט – ישתמש ויבזבז את הכסף, ולא ישמרנו כל כך), אך מצד הנהגת אהבה ואחוה ראוי להלוות אף באופן כזה.
יא. אדם שאמר ליהודי הזקוק להלואה (כגון עני, או עשיר הזקוק למעות לזמן קצר), שילוה לו מעות, או שאמר שיפריש סכום מסוים להשתמש בו כגמ"ח להלואות, אסור לו לחזור בו, כיון שזהו נדר לדבר מצוה. אך אם ההלואה היא לעשיר ולזמן רב, שאין בזה מצות עשה, אין זה נחשב לנדר, ומכל מקום אם הלה סמך עליו – נכון להזהר בזה גם כן, שלא ייחשב 'מחוסר אמנה'.
