הלכות בכורות, פרק ד
א) בהמת השותפין כאשר כולם יהודים, חייבת בבכורה, ולא נאמר 'בקרך וצאנך' כדי למעט בהמת שותפים יהודיים, אלא למעט שותפות הנכרי, שאם היה שותף בפרה או בעובר, אפילו היה לנכרי אחד מאלף באם או בולד, הרי זה פטור מן הבכורה. היה לו באחד משניהם אבר אחד, כגון יד או רגל, רואין, כל שאילו יחתך והיה בעל מום, הרי זה פטור. ואם אפשר שיחתך אבר השייך לנכרי, ולא יפסל, הרי זה חייב בבכורה.
ב) הלוקח עובר פרתו של נכרי, או המוכר עובר פרתו לנכרי, אף על פי שאינו רשאי, הרי זה פטור מן הבכורה, ואין קונסין אותו על דבר זה.
