א. על הנאת הריח צריך לברך, וסמכו זה אקרא בפסוק 'כל הנשמה תהלל יה', איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו, זה הריח, דאף על פי שהגוף גם כן נהנה ממנו, עם כל זה הנאת הנשמה מן הריח היא יותר מרובה מהנאת הגוף, כי הנאת הגוף מסתלקת תיכף ומיד כשיעבור הריח, אבל הנאת הנפש מן הריח מתמדת ונשארת כוחה בה, ומטעם זה אין מברכין של הריח ברכה אחרונה, מפני כי אצל הגוף הנאה מועטת היא שעוברת ממנו תיכף, ודומה הדבר לאכילה שאין מברכין עליה ברכה אחרונה אחר העיכול שנתעכלה, ומטעם זה גם כן אין מברכין שהחיינו על הריח, אף על פי שהוא בשמים אשר יתחדשו משנה לשנה, מפני שהנאת הריח אצל הגוף היא הנאה מועטת, ואף על פי שאצל הנפש היא הנאה מרובה, לא שייך לברך שהחיינו בעבור הנאת הנפש, כי הנפש נצחית ולא תמות, ולא שייך לגבי דידה ברכה של 'שהחיינו', וכנזכר בפוסקים ז"ל:
