טו. כל פרי הראוי לאכילה ויש בו ריח טוב, אם נוטלו להריח בו, או אפילו אם נוטלו גם להריח בו וגם לאוכלו, מברך 'הנותן ריח טוב בפירות'. ויש אומרים שאם הפרי עומד לאכילה והובא לפניו לאכלו, שאם לא היה רוצה לאכלו לא היה מביאו כדי להריח, אין לברך עליו כשהוא מריח בו, ויש לחוש לדבריהם משום ספק ברכות להקל, ואין לברך אלא דוקא אם מביאו לפניו כדי להריח בו דוקא. וכן המנהג פשוט פה עירנו כאשר מביאים לפניהם פירות שיש בהם ריח טוב לאכילה, אין מריחים בהם כדי שלא יברכו על הריח.
ולפי זה, אדם חולה וכיוצא שמביאים לו פרי שיש בו ריח טוב להריח דוקא, ולא לאכלו, צריך לברך לדברי הכל, כי זה הוא דינא דגמרא בברכות דף מ"ג וכאשר העליתי בסה"ק רב פעלים. אמנם כתבתי שם שאנשי מעשה נמנעים מלהריח בשום פעם בפרי אפילו אין רוצים לאכלו אלא רק להריח מפני שיש פלוגתא בנוסח הברכה, כי מר"ן ז"ל בשולחן ערוך ודעמיה סוברים לברך "הנותן ריח טוב בפירות" אך אליה רבא סק"ה הביא הנוסח מספרי הראשונים ז"ל לברך "אשר נתן ריח טוב בפירות", ויש סוברים שיש הקפדה לברך דוקא בנוסח אחד מהם, כיון שאין משמעותם עולה בענין אחד, וכיון שיש ספק מהו הנוסח הנכון, לפיכך נמנעים מלהריח בשום פרי, בשביל המבוכה שיש בנוסח הברכה:
