ב. לשיטת הרמב"ם ז"ל, מצוות עשה מן התורה לקדש השבת בדברים ביציאתו, ולשאר פוסקים הוא מדברי סופרים, ולכן תקנו אנשי כנה"ג נוסח 'אתה חוננתנו' לאומרו בתפלה, ובזה מקיים האדם מצות לקדש השבת בדברים, ואח"כ חזרו ותקנו חז"ל לקדשו על הכוס, ותקנו נוסח ברכת ההבדלה על הכוס מלבד אמירת אתה חוננתנו אשר אומרים בתפלה, וצריך להשתדל להבדיל על הכוס, ולחזור אחריו כדרך שמחזירין על מצוות שהם חובת הגוף, אף על פי שאמר אתה חוננתנו, ורק אם אי אפשר לו למצוא כוס להבדיל עליו, אז יוצא ידי חובה באתה חוננתנו שבתפילה. וחז"ל קבעו ההבדלה בברכת אתה חונן, מפני שיש לה דמיון עמה, ואם שכח ולא אמר אתה חוננתנו באמצע הברכה הזו של אתה חונן, אם אמר בא"י ונזכר, אעפ"י שלא אמר עדיין חונן הדעת, הרי זה משלים הברכה לומר חונן הדעת, ואין צריך לומר אתה חוננתנו, שהרי אחר תפלה יבדיל על הכוס, ולכן גם בשומע תפלה לא יאמר אותה, ורק יזהר שלא לעשות שום מלאכה אחר תפלה קודם שיבדיל על הכוס. אבל אם לא הזכיר השם, אלא כשאמר "ברוך אתה" נזכר, הרי זה יאמר מיד אתה חוננתנו וכו' על הסדר, ויחתום בא"י חונן הדעת:
