ה) המעלה את הבהמה כולה בחוץ, חייב מפני האימורין שבה, שהם ראויים להקרבה בפנים. ואף על פי שלא הפרישן – שלא הפריד את האימורים משאר בשר הבהמה, אין בשר הזבח חוצץ, והרי הוא כאילו הקטיר האימורים בפני עצמן, וחייב. אבל המעלה מנחה שלא נקמצה – שלא הופרד ממנה הקומץ, פטור, שאין הקומץ ברור ומובדל משאר המנחה, שאינה ראויה להקרבה. קמצה – נטל את הקומץ, וחזר קומצה לתוכה, והקריב כולה בחוץ, חייב משום הקומץ המעורב בה, שהוא ראוי להקרבה.
ו) היוצק שמן, והבולל והפותת מנחה, והמולח קרבן, והמניף והמגיש מנחה, והמסדר את השלחן, והמטיב את הנרות, והקומץ את המנחה, והמקבל דמים בחוץ, פטור, לפי שכל אחד מאלו אינו גמר עבודה, ונאמר בענין איסור שחוטי חוץ 'אשר יעלה עולה או זבח', ללמד, מה העלאה שהיא גמר עבודה, אף כל שהוא גמר עבודה חייבין עליו.
