הלכות עשרת ימי תשובה (ו)
א. צריך כל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב מהם בעשרת ימי תשובה. ועל ספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאית, כי היודע שעבר עבירה מתחרט יותר ממי שמסופק אם חטא. (שו"ע תרג)
ב. נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יותר מבכל ימות השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום. (רמב"ם הל' תשובה)
ג. עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שיפייס את חבירו. אפילו לא הקניטו אלא בדברים, צריך לפייסו. ואם אינו מתפייס בפעם הראשונה, יחזור וילך פעם שניה ושלישית, ובכל פעם יפייסנו בדברים אחרים, ובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים שיפייסוהו, ואם אינו מתפייס בשלשה פעמים, אינו זקוק לו. ואותו שמבקשים ממנו מחילה, לא יהיה אכזרי ולא ימנע מלמחול, ואם הוא לא ירצה למחול – גם מן השמים לא ימחלו לו על עוונותיו. אמנם אם הוציא עליו שם רע, אינו צריך למחול לו. (שו"ע ומשנ"ב תרו)
ד. וכל שכן אם יש בידו ממון של גזל ואונאה, וכל דבר הנוגע בממון, יתקן את הדבר, כי זהו המקטרג הגדול על האדם. ואם יש לחבירו בידו ממון שיש לו תביעה עליו, יודיענו, אף על פי שחבירו לא ידע מזה כלל, ועל כל פנים יסדר את הענין בשלימות לפני הרב, ובאמת בלא שקר, וישאל כיצד להתנהג. כללו של דבר: כל דבר שבממון, לא יסמוך על הוראת עצמו, כי היצר הרע – יש לו התירים הרבה. (רמב"ם הל' תשובה)
הִלְכוֹת פֶּסַח בְּפֶסַח, הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת, הִלְכוֹת חַג בֶּחָג"
(מגילה לב)
