ח. טפח מגולה באשה, במקום שדרכה לכסות, הרי זה ערוה, ואסור לקרות כנגדו קריאת שמע וכל דבר שבקדושה, ואפילו היא אשתו. אבל כנגד הפנים והידים שדרכן להיות מגולין, מותר לקרות כנגדן אפילו באשה אחרת. ויש אומרים, שלא אמרו טפח באשה ערוה אלא דווקא באשתו, אבל באשה אחרת אפילו פחות מטפח הוי ערוה בכל מקום שדרכה לכסות, ויש לחוש לדבריהם. ובחסד לאלפים נסתפק אם גם בקטנה יש לחוש לטפח מגולה במקום שדרך לכסות ע"ש. ובסה"ק מקבציאל כתבתי דיש להחמיר גם בקטנה, היכא דאפשר. ונשי הערביים, שדרכן לגלות זרועותיהן, אף על פי שדרכם תמיד בכך לא יקרא כנגדם:
ט. יש מי שאוסר גם לאשה לקרות או להתפלל כנגד אשה אחרת ערומה. אמנם כל זה דווקא בערומה, אבל כנגד טפח מגולה במקום שדרך לכסותו בפני האנשים, אין בזה איסור לאשה כנגד אשה אחרת:
י. אשה שמניקה את בנה ומגלה דדיה, אסור לקרות או לברך כנגדה, אפילו היא אשתו, וכ"ש באשה אחרת. וי"א כיון דהאשה דרכה בכך בזמן היניקה, הרי הם נחשבים אותו זמן כמו כפות הידים והפנים, ורק אם אינה מניקה, אז אסור לקרות כנגדה, ויש לסמוך על סברה זו, בשעת הדחק:
