במצבו של האדם בעולם הזה
(המשך ב:) ובהיות שגזר האדון ברוך הוא שהרכבה זו של גוף האדם ונשמתו לא תפרד לעולם (פירוש, כי פירוד המיתה אינו אלא פירוד זמני, עד תחיית המתים, אך אחר כך צריכה הנשמה לשוב לגוף, ושניהם יתקיימו יחד לנצח נצחים), הנה מוכרח שתשתדל הנשמה ותתחזק, ותהיה הולכת ומחלשת את כח חשך החמריות, עד שישאר הגוף בלתי חשוך, ואז יוכל להתעלות הוא עמה וליאור באור העליון, תחת מה שהיתה היא מוחשכת ומושפלת עמו בתחילה. ואולם האדם בעולם הזה הוא במצב אחד, שהחומר חזק בו, וכמו שזכרנו, ובהיות החומר עכור וחשוך, נמצא האדם בחושך גדול, ורחוק מאד ממה שראוי לו שיהיה, להיות מתדבק בו יתברך שמו, ואמנם בזה צריך שישים השתדלותו, לחזק את נשמתו נגד כח חומרו, ולהיטיב את מצבו, להעלות עצמו עילוי עד השיעור הראוי לו.
