חלק רביעי: בעבודת בוראינו
פרק רביעי: בקריאת שמע ובתפילה
ב. והנה, מה שיש עוד להבחין, הוא, כי הבורא יתברך שמו הנה הוא מלך על כל בריותיו. ופירוש ענין זה הוא, כי אמנם אמיתת מציאותו יתברך הוא דבר בלתי נתלה בזולתו כלל, ובלתי מתייחס לזולתו, כי הנה הוא מצוי מוכרח ושלם מצד עצמו, ואין לו שום יחס עם אחר כלל, לא למעלה ממנו ולא למטה ממנו, פירוש, שאין לו סיבה שיתלה בה כלל, לא כמסובב עם סיבתו, ולא כמצטרף עם מצטרפו. והנה בבחינה זאת נקראהו אלוה ברוך הוא, דהיינו המצוי המוכרח מצד עצמו, וכמו שזכרנו. ואמנם, בהיות שרצה וברא נבראים, וכולם תלויים בו במציאותם ובכל בחינותם, וכמו שזכרנו, נקראהו בבחינה זו אדון כל, כי הכל ממנו, והכל שלו, והוא שליט בכל, כרצונו.
ואולם, עוד רצה בטובו וחסדו, להשפיל כביכול בענוותו את רום כבודו, ולהיות מתייחס אל נבראיו, אף על פי שבאמת אין להם יחס עימו כלל, ורצה להיות להם במדרגת מלך אל עם, שייחשב להם לראש ולמנהיג, ולהתכבד כביכול בם, כמלך שמתכבד בעמו, וכענין שנאמר "ברוב עם הדרת מלך". ובבחינה זו נקראהו 'מלכו של עולם'. והנה, בבחינה זו הוא נחשב לנו לראש, ומתכבד בנו, וגם אנחנו חייבים לעבוד עבודתו, ולשמוע אליו לכל אשר יצווה, כמלך בעמו.
ואולם, בבחינה זו גם כן חייבים אנו להכירו בכל יום, ולקיים מלכותו עלינו, ולהשתעבד אליו לגזרותיו, כעבדים אל מלכם. וזה נקרא קבלת עול מלכות שמים, ונכלל עניינה בפסוק זה של 'שמע ישראל', דהיינו, ההודאה בדבר זה שהוא מלך מלכי המלכים, מולך בכל בריותיו העליונים והתחתונים, ולקבל עול מלכותו, והשתעבד אליו, וכמו שזכרנו.
