מסכת אהלות, פרק ג, משנה ג

משנה ג: נִשְׁפַּךְ בָּאֲוִיר, אִם הָיָה מְקוֹמוֹ קְטַפְרֵס וְהֶאֱהִיל עַל מִקְצָתוֹ, טָהוֹר. הָיָה אַשְׁבֹּרֶן, אוֹ שֶׁקָּרַשׁ, טָמֵא. נִשְׁפַּךְ עַל הָאַסְקֻפָּה וְהִיא קְטַפְרֵס, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ, וְהַבַּיִת מַאֲהִיל עָלָיו, טָהוֹר. הָיָה אַשְׁבֹּרֶן אוֹ שֶׁקָּרַשׁ, טָמֵא. כֹּל שֶׁבַּמֵּת, טָמֵא, חוּץ מִן הַשִּׁנַּיִם וְהַשֵּׂעָר וְהַצִּפֹּרֶן. וּבִשְׁעַת חִבּוּרוֹ, הַכֹּל טָמֵא:

משנה ג: דם בשיעור רביעית, שהוא מטמא בטומאת מת, שנִשְׁפַּךְ בָּאֲוִיר – במקום פתוח שאין אהל על גביו, אִם הָיָה מְקוֹמוֹ של הדם שנשפך קְטַפְרֵס – מקום מדרון, וְהֶאֱהִיל האדם עַל מִקְצָתוֹ של הדם בעודו נשפך במדרון, האדם טָהוֹר, כיון שלא האהיל על כולו, ואף שבדרך כלל די בכך שיאהיל אדם על מקצת הטומאה כדי שייטמא, זהו כיון שכל חלקי הטומאה מחוברים זה לזה, וכשמאהיל על מקצת הטומאה כאילו האהיל על כולה, אבל כשנשפך הדם במקום מדרון אין זה נחשב כאילו כל הדם מחובר, כיון שאינו עומד במקום אחד אלא יורד למטה. אך אם הָיָה זה מקום אַשְׁבֹּרֶן – נקווה הדם למקום ישר, אוֹ שֶׁקָּרַשׁ הדם, אפילו בהיותו במקום מדרון, שאינו נשפך ממקומו, הרי המאהיל על מקצתו טָמֵא. נִשְׁפַּךְ אותו דם בשיעור רביעית עַל הָאַסְקֻפָּה – מפתן הדלת, וְהִיא קְטַפְרֵס – עשויה בשיפוע, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ – בין שהיה השיפוע כלפי פנים הבית, ועתיד הדם להשפך לתוך הבית, ובין שהיה השיפוע כלפי חוץ, וְהַבַּיִת מַאֲהִיל עָלָיו – על מקצת רביעית הדם, הבית וכל מה שבתוכו טָהוֹר, וכפי שהתבאר שקטפרס אינו חיבור, ואין זה נחשב כאילו הבית מאהיל על רביעית שלמה. הָיָה הדם על המפתן מכונס באַשְׁבֹּרֶן – נקווה בקרקע ישרה ואינו עשוי להשפך, אוֹ שֶׁקָּרַשׁ הדם ואפילו בשיפוע, שאינו עתיד להשפך, אף שהאהיל הבית רק על מקצת רביעית הדם, כל מה שבתוך הבית טָמֵא.

כֹּל חלק שֶׁבַּמֵּת, טָמֵא, ואפילו לאחר שנפרד מגוף המת, כל אחד כפי שיעורו שהתבאר לעיל, חוּץ מִן הַשִּׁנַּיִם, כיון שלא נבראו עם האדם, וְהַשֵּׂעָר, וְהַצִּפֹּרֶן, שהם גדלים ומתחלפים תמיד, ולכן כאשר נפרדו מגוף המת אינם מטמאים, וּבִשְׁעַת חִבּוּרוֹ של המת לשיניים, לשיער ולצפרניים, הַכֹּל טָמֵא, וכפי שיבואר במשנה הבאה.