מסכת אהלות, פרק יז, משנה ג

משנה ג: הַחוֹרֵשׁ מְלָטַמְיָא, מִצְּבִירַת הָעֲצָמוֹת, מִשָּׂדֶה שֶׁאָבַד הַקֶּבֶר בְּתוֹכָהּ, אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָהּ קֶבֶר, הַחוֹרֵשׁ אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְכֵן נָכְרִי שֶׁחָרַשׁ, אֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בֵּית פְּרָס, שֶׁאֵין בֵּית פְּרָס לַכּוּתִיִּים:

משנה ג: אף שהתבאר במשניות הקודמות שהחורש שדה שיש בה קבר גזרו חכמים שתיעשה כולה 'בית הפרס' ובחזקת טומאה, זהו מטעם קנס שקנסוהו חכמים על שחרש שדה שיש בה קבר, ומשנתנו מבארת שיש מקרים שלא קנסו בהם חכמים. הַחוֹרֵשׁ מְלָטַמְיָא – בור מלא מתים המונחים זה על גבי זה, או מִצְּבִירַת הָעֲצָמוֹת – ממקום שעצמות המתים צבורים שם, שזהו דבר שאינו מצוי, שיחרוש אדם על מתים או עצמות גלויות, או מִשָּׂדֶה שֶׁאָבַד הַקֶּבֶר בְּתוֹכָהּ, שזהו ספק ספיקא, שמא לא חרש כלל את מקום הקבר, ואף אם חרש שמא לא הוליך ממנה עצם, אוֹ שֶׁחרש את שדהו ורק אחר כך נִּמְצָא בָהּ קֶבֶר, וכיון שלא ידע זאת מתחילה לא קנסוהו ולא גזרו שתהא שדהו נחשבת כבית הפרס, והַחוֹרֵשׁ אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, לא קנסו חכמים את בעל השדה מחמת חרישתו של אדם אחר, וְכֵן נָכְרִי שֶׁחָרַשׁ, שאינו בכלל קנסות דרבנן, בכל אלו אֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בֵּית פְּרָס, שֶׁאֵין בֵּית פְּרָס אפילו לַכּוּתִיִּים, שלא גזרו בהם חכמים את גזרותיהם, וכל שכן שאין בית הפרס לגויים ממש.