מסכת אהלות, פרק יח, משנה ה

משנה ה: כֵּיצַד מְטַהֲרִין בֵּית הַפְּרָס. נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ שְׁלשָׁה טְפָחִים, אוֹ נוֹתֵן עַל גַּבָּיו שְׁלשָׁה טְפָחִים. אִם נָטַל מֵחֶצְיוֹ אֶחָד שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְנָתַן עַל גַּבֵּי חֶצְיוֹ אַחֵר שְׁלשָׁה טְפָחִים, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נָטַל מִמֶּנּוּ טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְנָתַן עָלָיו טֶפַח וּמֶחֱצָה מִמָּקוֹם אַחֵר, טָהוֹר. הָרוֹצֵף בֵּית הַפְּרָס בַּאֲבָנִים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲסִיטָן, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף הָעוֹזֵק בֵּית הַפְּרָס, טָהוֹר:

משנה ה: כפי שהתבאר לעיל, 'בית הפרס' הראשון הוא בשדה שנחרש שם קבר, וחוששים שעל ידי המחרישה נשברו העצמות לחלקים קטנים ביותר המעורבים בעפר, ונגררו למרחק. מבררת המשנה, כֵּיצַד מְטַהֲרִין בֵּית הַפְּרָס שכזה. נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ עפר בעומק שְׁלשָׁה טְפָחִים, כיון שאין המחרישה מעמיקה יותר משיעור זה, אוֹ שנוֹתֵן עַל גַּבָּיו עפר טהור ממקום אחר בגובה שְׁלשָׁה טְפָחִים, שבאופן זה אין חשש שהעובר בשדה יגע או יסיט את הטומאה (וכיון שאין שדה בית הפרס זו מטמאת באהל, כמבואר בסוף משנה ב', אף אם יאהיל על עפר זה אינו נטמא). ואינו צריך לטהר את כל השדה באותה דרך, אלא אף אִם נָטַל מֵחֶצְיוֹ האֶחָד של השדה עפר בעומק שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְנָתַן עַל גַּבֵּי חֶצְיוֹ האַחֵר של השדה עפר טהור ממקום אחר בגובה שְׁלשָׁה טְפָחִים, הרי כל המקום טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אין צורך בעומק או גובה שלשה טפחים, אלא אֲפִלּוּ נָטַל מִמֶּנּוּ – מבית הפרס עפר בעומק טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְכן אם נָתַן עָלָיו – על גבי בית הפרס טֶפַח וּמֶחֱצָה של עפר טהור הבא מִמָּקוֹם אַחֵר, הרי המקום טָהוֹר.

הָרוֹצֵף את כל אדמת בֵּית הַפְּרָס בַּאֲבָנִים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲסִיטָן – שאינן מתנענעות כשהולכים עליהם, הרי המקום טָהוֹר, שהרי אין כאן לא חשש מגע, ולא חשש היסט שהוא כמשא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף הָעוֹזֵק בֵּית הַפְּרָס – החופר את כל בית הפרס כדי להוציא אבנים גדולות המפריעות לצמיחת האילנות, ולא מצא שם עצמות, טָהוֹר, ואף שבאותו זמן לא עלה בדעתו לחפש אחר עצמות, מכל מקום כיון שלא מצאם, מוחזק המקום כטהור (אבל לדעת תנא קמא אין המקום נטהר בכך, כיון שלא זכר באותו זמן לחפש אחר עצמות, יתכן שהיו ולא נתן ליבו לכך).