מסכת בבא בתרא, חזרה, פרק ב,יד – פרק ג,ד

פרק ב, משנה יד: אילן של יחיד הנוטה לרשות הרבים, לדעת תנא קמא צריך לקצוץ את ענפיו באופן שיוכל לעבור תחתיו גמל עם אדם הרוכב עליו. לרבי יהודה צריך לקוצצם בשיעור שיוכל לעבור שם גמל טעון פשתן או עצים בלבד. ולרבי שמעון קוצץ את כל הענפים שעוברים את גבול רשות הרבים, מחשש שתהיה טומאת מת תחת האילן, ונמצא שכל העובר תחת האילן נטמא.

פרק ג, משנה א: אדם המחזיק בקרקע חבירו שלש שנים, יכול להוכיח מכך שהבעלים הראשון לא מחה בו, שהקרקע שלו, ואף שאין לו שטר מכירה או מתנה על כך. בקרקע שיש לה שימושים תמידיים, כגון בתים, בורות, שובכי יונים, מרחצאות, בית הבד, שדה שיש בה מעיין, וכן בעבדים כנעניים, שיעור ההחזקה הוא שלש שנים מלאות, מיום ליום. ובשדה ששותה מי גשמים ועושה פירות פעם אחת בשנה, אין צורך בשלש שנים מלאות, לרבי ישמעאל יש צורך בשלשה חודשים מהשנה הראשונה, שנה שניה מלאה, ושלשה חודשים מהשנה השלישית. ולרבי ישמעאל די בחודש אחד בשנה הראשונה, שנה שניה מלאה, וחודש בשנה השלישית. ובשדה של אילנות שונים, לרבי ישמעאל אם אכל שלש מיני פירות, כגון ענבים זיתים ותאנים, אפילו בשנה אחת, הרי זו חזקה [אך לתנא קמא יש צורך באכילת שלש תבואות ממין אחד].

משנה ב: כדי שיוכל המחזיק להוכיח שהקרקע שלו יש צורך שיהיה הבעלים הראשון במקום שידוע לו שהלה מחזיק בקרקעו, ושמחאתו תגיע לידיעת המחזיק, ולכן אם היה המחזיק במקום אחד והבעלים הראשון במקום אחר שאין שיירות מצויות ביניהם, אין זו חזקה. ולענין זה היתה ארץ ישראל מחולקת באותו הזמן לשלש ארצות, יהודה, עבר הירדן והגליל. אמנם רבי יהודה חולק וסובר שאפילו אם הם בשני מקומות רחוקים מועילה חזקת שלש שנים, כיון שעיקר הטעם שהצריכו שלש שנים הוא כדי שיחזיק הלה שנה, וילכו אנשים אפילו במשך שנה עד למקומו של הבעלים הראשון ויודיעוהו, ויבוא הלה אפילו במשך שנה שלמה, ויוכל למחות בידו.

משנה ג: החזקת הקרקע במשך שלש שנים מועילה בתורת ראיה רק באופן שהמחזיק טוען שקנה או קיבל את הקרקע, אבל אם מודה שלא קנאה, אלא שישב בה שלש שנים מחמת שלא אמרו לו דבר, אין זו חזקה המועילה. אדם הטוען שירש את הקרקע מאביו, והחזיק בה שלש שנים, אף שאינו יודע כיצד הגיעה הקרקע ליד אביו, מחזיקים את הקרקע בידו, ובתנאי שיש עדים שאביו היה דר בה לפחות יום אחד.

אומנים, שותפים, אריסים, אפוטרופוסים, אין להם חזקה בקרקע שהם עוסקים בה, כיון שההחזקה בקרקע יכולה להיות בגלל עבודתם בה, ואינה ראיה שקנו אותה. וכן בני זוג או אב ובנו אינם יכולים להוכיח מההחזקה בקרקע של השני שקנאוה ממנו, כיון שאין דרכם להקפיד זה על זה, גם אם משתמש בקרקע בלא לקנותה.

הבא לעשות מעשה קנין בקרקע, די בכך שינעל, יגדור או יפרוץ אפילו כל שהוא, וכיון שזהו מעשה שדרך הבעלים לעשותו, הרי זה קנין המועיל.

משנה ד: שני עדים שהעידו על אדם שהחזיק בקרקע שלש שנים, והוזמו, מחייבים אותם לשלם לבעל הקרקע את מה שזממו להפסידו, והיינו את שווי הקרקע. ואם היו שלש כתות עדים, שכל כת העידה על שנה אחת, מחלקים ביניהם את שווי הקרקע כולה, וכל כת משלמת שליש.

אף שקרובים פסולים להעיד יחד, אם העידו שלשה אחים, כל אחד על שנה אחרת, והצטרף אליהם אדם זר שהעיד על שלש השנים, אין הם נחשבים ככת אחת אלא כשלש כתות, ולכן מקבלים את עדותם שהחזיק הלה בקרקע שלש שנים. ואם נמצאו זוממים, הרי הם ככת אחת, ויש צורך שיוזמו כולם, ומחלקים ביניהם את תשלום דמי הקרקע לבעלים.