מסכת בבא בתרא, חזרה, פרק ז,ד – פרק ח,ד
פרק ז, משנה ד: המוכר לחבירו 'חצי שדה', נותן לו שטח השוה כמחצית הדמים, ויכול המוכר להשאיר לעצמו את החלק המשובח ולתת לו את החלק הגרוע, בשווי חצי השדה. מכר לו 'חציה בדרום', אינו צריך לתת דווקא חצי זה, אלא קרקע בשווי חצי זה שבדרום.
הקונה חלק משדה חבירו, בונים על חשבון הקרקע של הלוקח את הגדר שביניהם, את החריץ שרוחבו ששה טפחים, ו'בן חריץ', שרוחבו שלשה טפחים, כדי להרחיק משם את החיות.
פרק ח, משנה א: בדיני ירושה יש ארבע חלוקות: א. קרובים היורשים ומורישים בשוה זה לזה, כגון האב והבנים. ב. קרובים היורשים את קרוביהם, ואינם מורישים להם, כגון הבנים יורשים את אמם ואינם מורישים לה. ג. יש מורישים לקרובים ואינם יורשים אותם, כמו האם שמורישה לבנים ואינה יורשת אותם. ד. יש שאינם יורשים ואינם מורישים, כגון אחים מהאם שאינם אחים מהאב, שאין ביניהם כלל יחסי ירושה.
משנה ב: אדם שמת, יורשים אותו בניו, או כל צאצא שנשאר מבניו. לא הניח בנים או צאצאי בנים, יורשות בנותיו, או כל צאצא שנשאר מהן. לא הניח צאצאים כלל, יורש אותו אביו. אם אביו כבר מת, יורשים אותו אחיו מן האב, או צאצאיהם. לא הניח אחים ולא צאצאי אחים, יורשים אותו אחי אביו.
משנה ג: לדעת התנא של משנתנו חילקו את ארץ ישראל לפי האנשים שיצאו ממצרים, הגם שלא נכנסו בעצמם לארץ, ויורשיהם התחלקו בחלקם. ובנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בירושת הארץ, חלק אביהן צלפחד, שמת במדבר ולא הניח בנים. וחלק אבי אביהן, חפר, שהיה מיוצאי מצרים, ומת והוריש את נכסיו לבניו, ואחד הבנים היה צלפחד אביהם. וכיון שהיה צלפחד בכור וראוי לירש שני חלקים, נטלו בנותיו את שני החלקים.
משנה ד: בן בכור נוטל פי שנים בירושת האב, אך אינו נוטל פי שנים בירושת האם.
אדם שמת והניח בנים, וכן בנות שאינן נשואות, הבנים יורשים את נכסיו, והבנות ניזונות מנכסי הירושה עד שיינשאו, כיון שתנאי כתובה הוא, שהבעל מתחייב לאשתו שבנותיה יהיו ניזונות מנכסי הירושה לאחר מותו. אך אשה שמתה והניחה בנים ובנות, הבנים יורשים אותה, ואין הבנות ניזונות מהנכסים.
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
