יום שלישי
כ"ב ניסן התשפ"ד
יום שלישי
כ"ב ניסן התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק ו, משנה ח

משנה ח: הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר, וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר, עוֹשֶׂה תוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ, וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁמֹנָה כוּכִין, שְׁלֹשָׁה מִכָּאן וּשְׁלֹשָׁה מִכָּאן וּשְׁנַיִם מִכְּנֶגְדָּן, וְכוּכִין אָרְכָּן אַרְבַּע אַמּוֹת וְרוּמָן שִׁבְעָה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עוֹשֶׂה תוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה שֵׁשׁ אַמּוֹת עַל שְׁמֹנֶה, וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר כּוּךְ, אַרְבָּעָה מִכָּאן וְאַרְבָּעָה מִכָּאן וּשְׁלֹשָׁה מִכְּנֶגְדָּן וְאֶחָד מִימִין הַפֶּתַח וְאֶחָד מִן הַשְּׂמֹאל. וְעוֹשֶׂה חָצֵר עַל פִּי הַמְּעָרָה שֵׁשׁ עַל שֵׁשׁ, כִּמְלֹא הַמִּטָּה וְקוֹבְרֶיהָ, וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁתֵּי מְעָרוֹת, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַרְבַּע, לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַסָּלַע:

בזמן המשנה היתה דרך הקבורה במערות, כאשר בדרך כלל היו כל בני המשפחה נקברים במערה אחת, ומתוך הכניסה למערה נפתחים כוכים קטנים, שבכל אחד יש מקום למת אחד, משנתנו דנה בשיעור 'קבר' סתם לענין מקח וממכר:

הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ כדי לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר, וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ – המתחייב בקבלנות לחבירו לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר, עוֹשֶׂה תוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ, וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁמֹנָה כוּכִין, שְׁלֹשָׁה מִכָּאן – מצד אחד, וּשְׁלֹשָׁה מִכָּאן – מהצד שכנגדו, וּשְׁנַיִם מִכְּנֶגְדָּן – מול הכניסה למערה. וְשיעור הכוּכִין עצמן, אָרְכָּן – אורך כל כוך הוא אַרְבַּע אַמּוֹת, וְרוּמָן – וגובה כל כוך הוא שִׁבְעָה טפחים, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה טפחים. רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ואוֹמֵר, עוֹשֶׂה תוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה שֵׁשׁ אַמּוֹת עַל שְׁמֹנֶה, וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר כּוּךְ, אַרְבָּעָה מִכָּאן וְאַרְבָּעָה מִכָּאן – ארבעה כוכים מכל צד, וּשְׁלֹשָׁה מִכְּנֶגְדָּן – מול פתח המערה, וְאֶחָד מִימִין הַפֶּתַח וְאֶחָד מִן הַשְּׂמֹאל, כלומר, עוד שני כוכין בזויות הכותל שמול פתח המערה, אחד מימין ואחד משמאל [אך לא היו עושים כוכים בכותל של הפתח עצמו].

דין נוסף: וְאותו מוכר, או קבלן הבונה את מקום הקבר, עוֹשֶׂה חָצֵר עַל פִּי הַמְּעָרָה בגודל שֵׁשׁ אמות עַל שֵׁשׁ אמות, ששיעור זה הוא כִּמְלֹא הַמִּטָּה וְקוֹבְרֶיהָ. וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ – לתוך אותה חצר שְׁתֵּי מְעָרוֹת קבורה, שכל אחת מהן שיעורה כפי שהתבאר לעיל, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן, ועל ידי זה יכולים מלווי המת לבוא משני צדדי החצר, במקומות שבהם אין מערות קבורה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, פותח לתוך החצר אַרְבַּע מערות, לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ, ואין מקפידים על כך שדורסים מלווי המת על גג המערה, כיון שאין זו אלא הליכה זמנית, ולא קבועה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בענין גודל המערות, הַכֹּל לְפִי הַסָּלַע, שאם הסלע קשה אין מחייבים אותו לחפור אלא ארבע על שש, וכדעת תנא קמא, ואם האדמה רכה, חופר מערה של שש על שמונה, וכדעת רבי שמעון.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)