מסכת ביכורים, פרק ג, משנה י
משנה י: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בַּבִּכּוּרִים, הַבִּכּוּרִים, וְתוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים. תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, מִין בְּמִינוֹ. וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים, מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים נֶאֱכֶלֶת בְּטָהֳרָה, וּפְטוּרָה מִן הַדְּמַאי. וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים חַיָּב בַּדְּמַאי:
משנה י: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בַּבִּכּוּרִים, הַבִּכּוּרִים עצמם, וכפי שהתבאר לעיל (מ"א) שכשרואה תאנה או אשכול או רימון שבכרו, קושר עליהם גמי ומקדישם לשם ביכורים. וְתוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, שבזמן ליקוט הביכורים מוסיף עליהם מפירות שבעת המינים, וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים, שהם בפירות שנותן סביב הסל לנוי. וכך הוא דינם, תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים היא רק מִין בְּמִינוֹ, שמוסיף על הפרי עצמו שביכר, מאותם פירות עצמם, כגון תאנים לתאנה, ורימונים לרימון. וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים, מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כגון תאנים לענבים, או ענבים לרימונים. תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים נֶאֱכֶלֶת בְּטָהֳרָה, כדין הביכורים עצמם, וּפְטוּרָה מִן הַדְּמַאי – אם קיבל כהן את הפירות מעם הארץ, אינו חייב לעשרם, וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים חַיָּב בַּדְּמַאי, וככל פירות חולין, שאם קיבלם האדם מעם הארץ עליו לעשרם.
