מסכת בכורות, פרק ז, משנה ג

משנה ג: הֶחָרוּם, פָּסוּל. אֵיזֶהוּ חָרוּם, הַכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאֶחָת. שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה, וּשְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה, עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה, וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה, רוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּה כְּאֶחָת, סָכֵי שֶׁמֶשׁ, זוּגְדוֹס, וְהַצִּירָן. וְשֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו, פָּסוּל, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן :

משנה ג: הכהן הֶחָרוּם, פָּסוּל, ומבארת המשנה, אֵיזֶהוּ חָרוּם, זהו הַכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאֶחָת, לפי שחוטמו בחלק שבין עיניו שקוע לגמרי, ויכול למשוך את המכחול מעין לעין בבת אחת. שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה, בגובה המצח, שלא כשאר בני אדם, וְכן אם היו שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה, שלא במקום של שאר בני אדם, או שהיתה עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה, או שהיו אישוני עיניו שלא כראוי, באופן שהוא רוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּה כְּאֶחָת, סָכֵי שֶׁמֶשׁ – שאינו יכול לפתוח את עיניו במקום שיש שמש, אלא סוכך וסוגר את עיניו, זוּגְדוֹס – מי שאין עיניו שוים, וכגון שאחת כחולה ואחת שחורה, וְהַצִּירָן – מי שעיניו זולגות דמעות תמיד, כל אלו פסולים לגמרי. וְשֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו, פָּסוּל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן, אך אין זה מום גמור, ובתנאי שנשאר בעפעפיים רושם שיער, אך אם לא נשאר רושם שיער כלל, הרי זה מום גמור.