מסכת בכורות, פרק ז, משנה ו

משנה ו: הַמַּקִּישׁ בְּקַרְסֻלָּיו, וּבְאַרְכּוּבוֹתָיו, וּבַעַל פִּיקָה, וְהָעִקֵּל. אֵיזֶהוּ עִקֵּל, כֹּל שֶׁמַּקִּיף פַּרְסוֹתָיו וְאֵין אַרְכּוּבוֹתָיו נוֹשְׁקוֹת זוֹ לָזוֹ. פִּיקָה יוֹצְאָה מִגּוּדָלוֹ, עֲקֵבוֹ יוֹצֵא לַאֲחוֹרָיו, פַּרְסָתוֹ רְחָבָה כְּשֶׁל אַוָּז. אֶצְבְּעוֹתָיו מֻרְכָּבוֹת זוֹ עַל זוֹ, אוֹ קְלוּטוֹת (לְמַעְלָה) עַד הַפֶּרֶק, כָּשֵׁר. לְמַטָּה מִן הַפֶּרֶק וַחֲתָכָהּ, כָּשֵׁר. הָיְתָה בוֹ יְתֶרֶת וַחֲתָכָהּ, אִם יֶשׁ בָּהּ עֶצֶם, פָּסוּל. וְאִם לָאו, כָּשֵׁר. יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִים. הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו, רַבִּי פּוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים. הַכּוּשִׁי, וְהַגִּיחוֹר, וְהַלַּבְקָן, וְהַקִּפֵּחַ, וְהַנַּנָּס, וְהַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַשִּׁכּוֹר, וּבַעֲלֵי נְגָעִים טְהוֹרִין, פְּסוּלִין בָּאָדָם, וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שׁוֹטָה בַבְּהֵמָה אֵינָהּ מִן הַמֻּבְחָר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף בַּעֲלֵי דִלְדּוּלִין, פְּסוּלִין בָּאָדָם, וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה:

משנה ו: הַמַּקִּישׁ בְּקַרְסֻלָּיו – מי שברכיו מעוקמות כלפי חוץ, וקרסוליו קרובים זה לזה ונוקשים זה בזה כשהוא מהלך, וּבְאַרְכּוּבוֹתָיו – או שקרסוליו מעוקמים כלפי חוץ וברכיו מעוקמות כלפי פנים, ומחמת כן ברכיו נוקשות זו בזו כשהוא מהלך, וּבַעַל פִּיקָה, וְהָעִקֵּל. ומבארת המשנה, אֵיזֶהוּ עִקֵּל, כֹּל שֶׁמַּקִּיף פַּרְסוֹתָיו – מצמיד את כפות רגליו זו לזו, וְאֵין אַרְכּוּבוֹתָיו [-ברכיו] נוֹשְׁקוֹת זוֹ לָזוֹ, אלא יש רווח ביניהן. ו'בעל פיקה' היינו שפִּיקָה יוֹצְאָה מִגּוּדָלוֹ – בליטת עצם יוצאת מגודל ידו או גודל רגלו. עֲקֵבוֹ יוֹצֵא לַאֲחוֹרָיו, ורגלו נמצאת באמצע כף הרגל, שחלקה מלפניו וחלקה מאחוריו, פַּרְסָתוֹ רְחָבָה ועגולה כְּשֶׁל אַוָּז, ואינה צרה וארוכה כדרך בני אדם. מי שהיו אֶצְבְּעוֹתָיו מֻרְכָּבוֹת זוֹ עַל זוֹ, הרי זה פסול, אוֹ שהיו קְלוּטוֹת – מחוברות זו לזו, אם היה החיבור עַד הַפֶּרֶק האמצעי שבאצבע, כָּשֵׁר. ואף אם היה החיבור לְמַטָּה מִן הַפֶּרֶק, לכיוון ראשי האצבעות, וַחֲתָכָהּ, כָּשֵׁר, אך אם לא חתך את החיבור שלמטה מן הפרק, פסול. הָיְתָה בוֹ אצבע יְתֶרֶת, וַחֲתָכָהּ, אִם יֶשׁ בָּהּ עֶצֶם, אף על פי שחתכה, פָּסוּל. וְאִם לָאו, שלא היה בה עצם, וחתכה, כָּשֵׁר. מי שהיה יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו, שבכל יד ובכל רגל היו לו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ אצבעות, שהם יחד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, כיון שכאשר מנין האצבעות שוה בידים וברגלים אין זה מום, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִים. הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו בשוה, רַבִּי פּוֹסֵל, כיון שהוא סובר שדבר זה מראה על חולשה שיש לו בידו הימנית, והרי זה מום, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים, כיון שהם סוברים שאדרבה, נוסף לו כח בידו השמאלית, ואין זה מום. הַכּוּשִׁי – שעורו שחור, וְהַגִּיחוֹר – אדום ביותר, וְהַלַּבְקָן – לבן ביותר, וְהַקִּפֵּחַ – שגופו ארוך ודק, וְהַנַּנָּס, וְהַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַשִּׁכּוֹר שלא על ידי שתיית יין, כגון ששתה חלב רב או אכל דבש מרובה עד שנתבלבלה דעתו כשיכור [אבל השיכור מיין עבודתו מחוללת], וּבַעֲלֵי נְגָעִים טְהוֹרִין [אבל בעלי נגעים טמאים חייבים כרת מיד עם כניסתם לעזרה], פְּסוּלִין בָּאָדָם, וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שׁוֹטָה בַבְּהֵמָה אֵינָהּ מִן הַמֻּבְחָר, ואין מקריבים אותה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף בַּעֲלֵי דִלְדּוּלִין, שחתיכות בשר יוצאות מגופם ותלויות מדולדלות, פְּסוּלִין בָּאָדָם, וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה: