מסכת גיטין, פרק ה, שיעור 54

משנה

משנתנו מביאה את דינה של אשה הבאה לגבות כתובתה לאחר שהתגרשה או התאלמנה, ואגב כך מביאה המשנה את דיני שאר גביות חיובי ממון: הַנִּזָּקִין – אדם שהוזק מגופו או מממונו של חבירו, ואין המזיק רוצה לשלם בממון אלא בקרקע, שָׁמִין לָהֶם בְּעִדִּית – משערים את נזקיהם בקרקע המשובחת ביותר שיש למזיק. וּבַעַל חוֹב – מַלְוֵה הבא לגבות קרקע מֵהַלֹּוֶה שלו, משערים את חובו בְּבֵּינוֹנִית – בקרקע הבינונית שבקרקעות הלוה. וּכְתֻבַּת אִשָּׁה – אשה הבאה לגבות את כתובתה לאחר שהתגרשה או התאלמנה, בְּזִּבּוּרִית – גובה מהקרקע הגרועה ביותר שבנכסי הבעל. רַבִּי מֵאִיר חולק על הדין האחרון ואוֹמֵר, אַף כְּתֻבַּת אִשָּׁה בַּבֵּינוֹנִית, ובגמרא יבואר הטעם לכל אחת מגביות אלו.

להבנת הדין הבא יש להקדים, שאדם הלוה ממון בשטר שיש בו עדים, כל נכסיו משתעבדים להלואה זו, ואף אם מכר את קרקעותיו לאחרים, יכול המלוה לגבות את הקרקע מיד הקונים [והקונים חוזרים וגובים מהמוכר את הפסדם]. משנתנו מבארת מתי יכול הנושה לגבות את חובו מלקוחותיו של הלוה. אֵין נִפְרָעִין – אין בעלי חובות גובים את חובותיהם מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים – מקרקעות הנמצאות ביד לקוחות, בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ נְכָסִים בְּנֵי חוֹרִין – כאשר יש נכסים ביד הלוה עצמו, וַאֲפִלּוּ אם הנכסים שביד הלוה עצמו הֵן זִבּוּרִית – קרקעות גרועות, ואילו הקרקעות שביד הלקוחות הן בינוניות, ואף שהתבאר לעיל שדינו של בעל חוב לגבות מבינונית, זהו רק באופן שכל הקרקעות ביד הלוה, או שכולן ביד הקונים, אבל כאשר יש קרקע כל שהיא ביד הלוה, גובה המלוה ממנה, אף שאינה בינונית אלא זיבורית.

דין נוסף: אֵין נִפְרָעִין – אין בעלי חובות גובים את חוב האב שמת מִנִּכְסֵי היְתוֹמִים שהניח אחריו, אֶלָּא מִן הַזִּבּוּרִית – מהקרקעות הגרועות בלבד, ואף שהניח קרקעות בינוניות.

גמרא

כפי שהתבאר במשנה, ניזקין גובים מעידית, בעל חוב מבינונית, וכתובת אשה מזיבורית. הגמרא מביאה ברייתא המבארת את הטעם בדינים אלו: תַּנְיָא – שנינו בברייתא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בְּעִדִּית, וכפי שהתבאר במשנה, שלמדו כן מהפסוק 'מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם', מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִין וְהַחַמְסָנִין, כְּדֵי שֶׁיֹּאמַר אָדָם הרוצה לגזול או להזיק, מִפְּנֵי מֶה אֲנִי גּוֹזֵל וְחוֹמֵס, והרי לְמָחָר, כשיתגלה הדבר, בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסַי, וְנוֹטְלִין שָׂדֶה נָאָה שֶׁלִּי, וְסוֹמְכִים עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (שמות כב ד) 'מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם', לְפִיכָךְ אָמְרָה תּוֹרָה שהַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶם בְּעִדִּית.

וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה שבַּעַל חוֹב גובה את חובו בְּבֵינוֹנִית, ולא בעידית, כדי שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם דִּירָה נָאָה לַחֲבֵירוֹ, וְיֹאמַר, אֶקְפּוֹץ [-אמהר] וְאַלְוֶונּוּ, כְּדֵי שֶׁאם לא יוכל לשלם לי את החוב, אֶגְבֶּנָה בְּחוֹבִי, לְפִיכָךְ אָמְרוּ שבַּעַל חוֹב גובה את חובו בְּבֵינוֹנִית. אֶלָּא מֵעַתָּה קשה, יְהֵא דינו של הבעל חוב בְּזִבּוּרִית, שהיא הקרקע הגרועה ביותר, ומשיבה הברייתא, אִם תאמר כֵּן, שגובה המלוה מזיבורית, נמצא שאַתָּה נוֹעֵל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין, שלא ירצו בני אדם להלוות ממון, מחשש שלא ישלם הלוה את חובו, וכשיבואו לגבות את החוב מקרקעותיו, יתנו להם בית דין את הקרקע הגרועה שבנכסיו.

וכְּתוּבַת אִשָּׁה נגבית בְּזִבּוּרִית, כיון שֶׁיּוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָאִישׁ רוֹצֶה לִישָּׂא, אִשָּׁה רוֹצֶה לְהִנָּשֵׂא, ולכן אין חשש שמחמת שכתובתה ניתנת לה בזיבורית תימנע מלהנשא.